בחצר בית ספר תל"י אלונה שבמועצה האזורית אלונה, התכנסו השבוע תלמידי כיתה ה' לנהל דיון ציבורי לא-שגרתי: "משפט סביבתי" פתוח לקהילה, שבמרכזו השאלה כיצד על האדם לפעול מול התפשטותם של המיינה ההודית והדררה בישראל – מינים פולשים שדוחקים מבתי הגידול שלהם מינים מקומיים, ובראשם הבז האדום.
במקום דיון תיאורטי או שיעור בכיתה, הילדים עומדים במרכז העשייה: הם העדים, החוקרים, המומחים, בעלי העניין, ואף גילמו את בעלי החיים עצמם במשפט.
האירוע הוא שיאו של תהליך חינוכי מתמשך, שמתקיים שעתיים בשבוע, שנבנה בשיתוף הפקולטה למדעים של סמינר הקיבוצים, המבוסס על גישת אקו־הומניזם - המשלבת בין מדעי הסביבה לבין הבנה חברתית ורגשית של המורכבות האנושית והטבעית.
הרעיון אינו ללמד רק "מה נכון", אלא להראות שלעתים אין תשובה אחת, ושחינוך אמיתי מתחיל כשמוכנים לשהות בשאלה - גם כשהיא לא נוחה.
במהלך התקופה יצאו התלמידים ללמוד בשטח, לזהות את הציפורים שבאזור, ומתוך ההתבוננות הזאת עלתה השאלה כיצד הגיעו המיינות והדררות לכאן ומה השפעתן על הסביבה המקומית. הילדים למדו על מבנה המערכת האקולוגית בישראל, על האופן שבו האדם משפיע על איזון בתי הגידול, והתעמקו בדיון הציבורי־ערכי סביב השאלה האם נכון להתערב ולבלום מין חי.
המשפט עוצב במלואו על ידי הילדים. הם חילקו ביניהם תפקידים: סנגורים, תובעים, עדים, מומחים, נציגי רשות הטבע והגנים, חקלאים וגם "נציגי" המיינות והדררות עצמן. כל צד גיבה את טענותיו בנתונים, ובתצפיות.
בסיום, "הרכב שופטים" שהילדים מינו צפוי להכריע: האם לבנות תיבות קינון לבז האדום? האם לנסות צמצום מבוקר של אוכלוסיית המיינות? או אולי, דווקא לא להתערב?
פרופ' אדיב גל, דיקן הפקולטה למדעים בסמינר הקיבוצים , מחנך בבית ספר תל"י אלונה ומי שהוביל את המסגרת החינוכית, מסביר:
"במציאות שבה הרבה דיונים מתנהלים דרך סיסמאות ודעות מהירות, אנחנו מנסים לגדל דור שיודע לעצור ולשאול. האקו־הומניזם מלמד שהעולם אינו בנוי מהגדרות פשוטות של 'טוב' ו'רע'. כשילדים לומדים לראות את האחר, בין אם הוא אדם, ציפור או עץ, הם מפתחים אחריות עמוקה יותר. הם יוצאים מהתהליך לא רק עם ידע על מערכת אקולוגית, אלא עם יכולת אנושית להקשיב, להבין ולדון באופן מכבד.”
איתי, תלמיד בכיתה ה', מספר: "בהתחלה חשבתי שהמיינות 'רעות' ושהן הורסות את הטבע, אבל אחרי שלמדנו, הבנתי שזה לא באשמתן. מישהו הביא אותן לפה. גם אנחנו בני האדם עושים נזק לפעמים. אז אי אפשר פשוט להחליט שהן הבעיה. צריך להבין איך לפתור את זה בצורה הוגנת".
אביגיל, גם היא מכיתה ה', מוסיפה: "כששומעים את כל הצדדים, מבינים שלכל יצור יש סיפור. גם לחיות שאנחנו רגילים לחשוב שהן 'מזיקות'. זה גורם לחשוב אחרת על מה זה צדק, ומה האחריות שלנו כלפי המקום שאנחנו חיים בו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו