היסטוריה בשוק האנרגיה: השמש והרוח עקפו את הפחם בייצור חשמל

על רקע המפנה שחל בחצי השנה האחרונה במערב - ובייחוד בארה"ב עם שובו של דונלד טראמפ לבית הלבן - בשיח ובמדיניות הפוליטית כלפי אנרגיות מתחדשות, שוק האנרגיה העולמי מספר סיפור אחר לגמרי. לפי דו"ח חדש של מכון המחקר הבריטי Ember, במחצית הראשונה של 2025 הצליחו מקורות האנרגיה הסולארית ואנרגיית הרוח לספק את כל הגידול בצריכת החשמל העולמית ואף מעבר לכך. בפעם הראשונה בהיסטוריה, האנרגיות המתחדשות עקפו את הפחם והפכו למקור החשמל הגדול בעולם.

הנתונים של Ember מראים כי צריכת החשמל העולמית עלתה במחצית הראשונה של השנה בכ-360 טרה-וואט-שעה - עלייה של כשני אחוזים לעומת התקופה המקבילה אשתקד. הגידול הזה כולו, ואף מעבר לו, סופק באמצעות האנרגיה הסולארית ואנרגיית הרוח. הייצור הסולארי גדל ביותר מ-30 אחוז - תוספת של כ-306 טרה-וואט-שעה; ואילו האנרגיה מהרוח עלתה בכשמונה אחוזים, תוספת של כ-97 טרה-וואט-שעה לתמהיל העולמי.

במילים אחרות, ייצור החשמל משמש ומרוח תרם יחד תוספת של כ-403 טרה-וואט-שעה - יותר מכלל הגידול בביקוש לחשמל. במקביל, הפקת החשמל מדלקים פוסיליים דווקא רשמה ירידה קלה אך סמלית, של כ-0.3 אחוז. התוצאה הישירה היא ירידה נטו בפליטות הפחמן הגלובליות הקשורות לייצור חשמל - מגמה נדירה בשוק שנמצא בצמיחה מתמדת.

"אנחנו רואים את הסימנים הראשונים לנקודת מפנה מכרעת", אמרה מואגוז’אטה ויאטרוס מוֹטיקָה, אנליסטית בכירה בתחום החשמל במכון Ember. "האנרגיה הסולארית ואנרגיית הרוח צומחות כעת בקצב מהיר מספיק כדי לענות על התיאבון הגובר של העולם לחשמל. זה מסמן את תחילתה של תקופה חדשה, שבה האנרגיה הנקייה מצליחה להדביק את קצב הגידול בביקוש". עם זאת, חשוב לציין כי מרבית הדלקים הפוסיליים כלל אינם משמשים לייצור חשמל, אלא ליישומי תחבורה ותעשייה.

סין והודו מובילות את "המהפכה הירוקה"

תומכי האנרגיות המתחדשות יכולים להתעודד מהעובדה שהמגמה הזו מתרחשת דווקא על רקע השינוי בגישה כלפיהן, במיוחד במערב. הדבר מעיד כי מה שמניע כיום את המעבר לאנרגיות נקיות אינו אידיאולוגיה או רגולציה, אלא כוחות השוק עצמם - יעילות טכנולוגית, כדאיות כלכלית ושיקולים של עצמאות אנרגטית.

ניתוח גיאוגרפי של תמהיל ייצור האנרגיה מגלה תמונה מורכבת, ואולי גם מפתיעה. דווקא העולם הלא-מערבי הוא שמוביל את המעבר לאנרגיות מתחדשות, ובראשו שתי כלכלות הענק של סין והודו. סין ממשיכה להוביל את המהלך בקצב מסחרר של הקמת חוות סולאריות ורוח, והיא אחראית כיום לכ-55 אחוז מהגידול הגלובלי בייצור סולארי ולכשליש מכלל התפוקה העולמית מאנרגיות מתחדשות.

הודו, מצדה, הולכת ומתבלטת ככוח עולה: היא רואה באנרגיות נקיות לא רק כלי להפחתת פליטות, אלא מנוע לצמיחה תעשייתית ולהבטחת ביטחון אנרגטי. שתי המדינות משיקות מדי חודש פרויקטים בהיקפים עצומים של ייצור וקליטת אנרגיה, ובונות רשתות חשמל חדשות בקצב שמדינות המערב אינן מצליחות להדביק.

בצד השני של העולם, בארה"ב ובאירופה, הקצב שונה. לפי נתוני Ember, ארה"ב אחראית לכ-14 אחוז בלבד מהגידול העולמי בייצור החשמל הסולארי במחצית הראשונה של השנה - כ-44 טרה-וואט-שעה - ואילו האיחוד האירופי תרם כ-12 אחוז נוספים.

בארה"ב, הנשיא דונלד טראמפ חזר לשלטון כשהוא נושא את הסיסמה המוכרת "Drill, baby, drill" - קריאה לחידוש קידוחי הנפט והגז ולצמצום התמיכה באנרגיות מתחדשות. במסגרת חוק התקציב החדש (BBB), בוטלו או צומצמו חלק מהתמריצים שניתנו לחברות הפועלות בתחום במסגרת חוק ה-IRA מתקופת ביידן, ובפרט הטבות המס לפרויקטים סולאריים ואנרגיית רוח.

באפריל האחרון אף חתם הנשיא טראמפ על צו נשיאותי שנועד לעודד את תעשיית הפחם האמריקנית, להסיר חסמים רגולטוריים ולהרחיב את אפשרויות ההפקה מקרקעות פדרליות. בספטמבר הרחיב הממשל את המהלך כשפתח יותר מ-13 מיליון דונם של קרקעות ציבוריות להשכרה לצורכי כריית פחם.

המדיניות החדשה מבקשת לחזק את העצמאות האנרגטית באמצעות דלקים מקומיים, אך בפועל השוק נמשך לכיוון ההפוך. הדוגמה הבולטת ביותר היא טקסס, מדינה "אדומה" המזוהה היסטורית עם תעשיית הנפט והגז, שהפכה לאחת המובילות בארה"ב בייצור אנרגיה מתחדשת. בשנת 2024 הופקה שם כ-40 אחוז מתצרוכת החשמל ממקורות מתחדשים, בעיקר רוח ושמש. טקסס היא כיום יצרנית הרוח הגדולה בארה"ב, ואם מגמת ההתקנות הנוכחית תימשך, כבר בשנת 2026 צפוי רוב החשמל בטקסס להגיע ממקורות מתחדשים - ציון דרך סמלי במיוחד עבור מדינה שנחשבה במשך עשרות שנים לבירת הנפט של אמריקה.

הנתונים של Ember מערערים את הטענה לפיה כדי לעמוד בגידול בביקוש יש להגביר את תפוקת הדלקים הפוסיליים. עם זאת, הגידול בצריכת החשמל שראינו השנה, למרות שהוא מרשים, הוא רק הקדמה לעלייה הצפויה בעשור הקרוב - עלייה שמקורה בעיקר בפריסת תשתיות הבינה המלאכותית, מרכזי הנתונים והתחבורה החשמלית. לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA), הביקוש לחשמל צפוי לגדול בכ-25 אחוז עד 2030, ובכ-50 אחוז עד 2035. השאלה שתעמוד למבחן היא האם גם הקפיצה הבאה - הגדולה בהרבה - תוכל להישען על אותן אנרגיות מתחדשות.