כשהאדמה נעלמת: מה יעלה בגורלה של מדינה שוקעת?

דמיינו מדינה שלמה שנעלמת מתחת לגלים. זו לא עלילת מדע בדיוני - זהו האיום הממשי העומד בפני כמה ממדינות האיים הקטנות בעולם. טובאלו, קיריבאטי, המלדיביים ואיי מרשל מתמודדות עם מציאות קשה: האוקיינוס עולה, הסערות מתחזקות, והאדמה שעליה הן בנויות עלולה פשוט להיעלם.

חוקרים מבית הספר למשפטים באוניברסיטת מזרח אנגליה כותבים באתר The Conversation כי המשמעות חורגת הרבה מעבר לאסון הומניטרי. מעבר לאובדן הבתים ומקורות הפרנסה, תושבי האיים הללו עומדים לאבד את תרבותם, מורשתם וקהילותיהם. אך יש כאן גם שאלה משפטית חסרת תקדים: מה קורה למדינה כשהטריטוריה שלה נעלמת? האם היא עדיין נחשבת למדינה?

שאלה זו אינה תיאורטית בלבד. המעמד הבינלאומי של מדינות אלו קובע את זכותן לשלוט במשאבי טבע יקרי ערך ואת מקומן בארגונים בינלאומיים דוגמת האו"ם. לכן, במקביל למאבק בהשפעות הפיזיות של משבר האקלים, מדינות האיים הללו נאבקות גם על עתידן המשפטי.

המדינה הדיגיטלית הראשונה בהיסטוריה

טובאלו בחרה בגישה יצירתית במיוחד. החוקרים מספרים ב-The Conversation כי המדינה הזעירה חתמה על הסכם עם אוסטרליה המבטיח הכרה במעמדה כמדינה ריבונית - גם אם האיים עצמם ישקעו באוקיינוס. ההסכם קובע במפורש כי "המדינתיות והריבונות של טובאלו יימשכו... למרות השפעת עליית מפלס הים הקשורה לשינוי אקלים". אוסטרליה אף התחייבה לקלוט אזרחים מטובאלו שיבחרו להגר.

אבל טובאלו הלכה צעד נוסף קדימה. המדינה החלה בפרויקט שאפתני של דיגיטציה מלאה - העברת כל שירותי הממשלה למרחב הווירטואלי, יצירת העתק דיגיטלי של שטחה, ושימור התרבות והמורשת שלה באופן מקוון. החזון: טובאלו תמשיך להתקיים כמדינה גם אם תושביה ייאלצו לעזוב והאיים עצמם ייבלעו בים. היא תהיה, לפי הצהרתה, המדינה הדיגיטלית הראשונה בהיסטוריה.

במלדיביים נוקטים גישה שונה - הנדסית. שם מנסים להגביה את האיים באופן מלאכותי כדי להתמודד עם עליית פני הים. יוזמות אזוריות נוספות, כמו יוזמת המדינות העולות (Rising Nations Initiative), פועלות להגנה על הריבונות של מדינות האי באוקיינוס השקט. אך כל הפתרונות היצירתיים הללו אינם פותרים את השאלה המשפטית היסודית. 

לפי המשפט הבינלאומי המסורתי, ארבעה תנאים חייבים להתקיים כדי שישות תיחשב למדינה: אוכלוסייה, טריטוריה, ממשלה פעילה ועצמאית, ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. כשאי שוקע מתחת לים, כל ארבעת התנאים הללו עלולים להיעלם - האוכלוסייה תיאלץ לעזוב, הטריטוריה תיעלם, הממשלה לא תוכל לתפקד, והיכולת לנהל יחסי חוץ תיפגע קשות.

אמנם, אומרים החוקרים, המשפט הבינלאומי מכיר בגמישות מסוימת. מדינות שמוגדרות כ"כושלות", כמו סומליה או תימן, ממשיכות להיחשב כמדינות למרות שהן חסרות ממשלה מתפקדת. אבל המקרה של מדינות האיים השוקעות הוא ייחודי - האיום הוא קיצוני, מוחלט וככל הנראה בלתי הפיך.

עמימות משפטית - ושעון מתקתק

לאחרונה ניתנה הזדמנות לבית הדין הבינלאומי לצדק להתייחס לסוגיה במסגרת חוות דעת מייעצת בנושא חובות המדינות ביחס למשבר האקלים. בית הדין הכיר באיום שמציב שינוי האקלים על מדינות האיים הקטנות, אך סיכם את עמדתו במשפט אחד חידתי: "ברגע שמדינה מוקמת, היעלמותו של אחד מיסודותיה המכוננים לא בהכרח יגרור את אובדן המדינתיות שלה".

מה פירוש המשפט הסתום הזה? חלק מהשופטים פירשו אותו כאות לכך שמדינה תוכל לשמור על מעמדה המשפטי גם אם תשקע לחלוטין. אחרים טוענים שבית הדין התייחס להיעלמות של "יסוד אחד" בלבד, בעוד במקרה של האיים השוקעים צפויים להיעלם כל ארבעת היסודות.

התוצאה: בית הדין השאיר את הדלת פתוחה לפרשנויות, אך נמנע מלתת את התשובה החד-משמעית שלה ציפו המדינות הפגיעות. לפי דברי החוקרים ב-The Conversation, השאלה אם מדינה יכולה להתקיים ללא אדמה נותרה, לעת עתה, ללא מענה ברור.

בינתיים, השעון מתקתק. מפלס הים ממשיך לעלות, והאיים הקטנים ממשיכים במירוץ נגד הזמן - מנסים להבטיח את עתידם הפיזי והמשפטי כאחד, בעולם שבו הכללים הישנים כבר לא בהכרח תקפים.