"כלים מתכלים"? הגיע הזמן לחשוף את השקר הירוק

בשבוע שעבר הוגשה לבית המשפט תביעה ייצוגית תקדימית נגד יצרנים, יבואנים ומשווקים של כלים חד-פעמיים הנושאים את התווית "מתכלים". עמותת "צלול", שעמדה מאחורי המהלך, מאשימה את החברות בהטעיית הציבור ומסירה לראשונה באומץ את המסכה הירוקה מעל צלחות הבמבוק וכוסות התירס.

התביעה עשויה להפתיע צרכנים רבים, שבוחרים במודע לשלם יותר ולבחור בכלים הנושאים ניחוח "טבעי" וארוזים בציפוי תדמיתי ירוק זוהר, בשם אותה מטרה משותפת: להיות אקולוגיים יותר ולעשות את הדבר הנכון.

אולם עבור מי שעוסק שנים בתחום של פסולת, סביבה ותקשורת סביבתית - זו כלל לא הפתעה, אלא המחשה מדויקת של הפער שבין מיתוג סביבתי לבין מציאות סביבתית. הציבור ברובו באמת רוצה לבחור נכון, אבל כשהשוק פרוץ, הרצון הזה מנוצל ומעוות.

האם כלים "מתכלים" באמת פחות מזיקים?

בשיח האקולוגי, פלסטיק מזוהה לעיתים קרובות כ"אויב האנושות", וצריכת מוצרי פלסטיק מסווגת כהרגל מזיק. האמנם? זכרו שקוביות הלגו של ילדיכם עשויות פלסטיק איכותי ועמיד לשנים, וחולצות הספורט המנדפות זיעה עשויות סיבי פולימר מלאכותי עמיד. כלומר, לפלסטיק יש יתרונות וניתן לייצר ממנו מוצרים עמידים ואיכותיים.

לא כך בכל מה שנוגע לעטיפות המתעופפות ברחוב, לשקיות הנצמדות לגדרות, לכוסות השקופות על שפת הנחל ולסכו"ם שנותר על החול - כל אלה הם מוצרים חד-פעמיים שהפכו את הפלסטיק למפגע סביבתי אמיתי.

אם נניח לרגע למרחב הציבורי המלוכלך ונתבונן לעומק במה שקורה אחרי פח האשפה - נקבל תמונה אחרת, פחות אינטואיטיבית. ראשית, גם כלים שעשויים מקרטון או מחומר צמחי אחר יתעופפו וילכלכו את המרחב אם לא מקפידים להשליכם לפח. שנית, פלסטיק לסוגיו הוא חומר בלתי פריק, אולם אם סופו להגיע למטמנות, כמו 80% מהפסולת המיוצרת בישראל, תכונה זו עומדת לו כיתרון, משום שהוא אינו מתכלה ולא פולט גזים או נוזלים מזהמים.

כלים שמיוצרים מ"תירס", "במבוק", או "עמילן בננה", שמוצגים כ"ביולוגיים" ו"מתכלים", מגיעים כמעט תמיד לאשפה הרגילה, מועברים להטמנה, ושם - בתנאי חוסר חמצן - הם מתפרקים תוך פליטת מתאן, כמו שקורה עם שאריות מזון או כל פסולת אורגנית אחרת.

עבור כלים אלה, רק מתקן קומפוסט תעשייתי מבוקר היה יכול להיות פתרון, אולם כולנו מבינים שמתקנים כאלה רחוקים מלהיות זמינים וקרובים לאתרי הפיקניק והבילוי, בהם השימוש בכלים חד-פעמיים נפוץ.

חשוב להבין - מתאן הוא גז חממה עוצמתי ויש לו תפקיד דרמטי בהתחממות האטמוספירה. כלומר, הכלי ה"ירוק" לא רק שאינו ידידותי לסביבה, אלא שהוא עלול להיות מזיק יותר מהאלטרנטיבה "הפלסטיקית".

בנוסף, בעוד שכלי פלסטיק ניתנים למיון בתחנות מעבר מודרניות ויש להם סיכוי להינצל מהטמנה לנצח, הכלים הביולוגיים נטולי סיכוי: המבנה הכימי, הצורה והעובי שלהם אינם מאפשרים למיין אותם כפסולת אורגנית, ולכן הם לא יגיעו לקומפוסט תעשייתי (כי אין כמעט כאלה בישראל) ולא יופנו למחזור כמו מוצרי פלסטיק.

כמו בשוק המזון, גם כאן נדרשת רגולציה ברורה: לא עוד אריזות עם הצהרות כלליות בסגנון "ידידותי לסביבה", "אקולוגי" ו"מתכלה". במקומן, יש צורך בנתונים, במדבקות אזהרה, בהגדרות מחייבות ובתקן אחיד

כך, השימוש בהם מוביל אותנו לשוקת שבורה שרק עטופה בירוק.

כמו בכל שערורייה סביבתית, שוב עולות הקריאות "לחנך את הציבור". אבל זו בדיוק הבעיה: חינוך הוא לא חזות הכול. הוא תנאי משלים, ולא תחליף לאחריות של רגולטורים ויצרנים. חינוך הוא תהליך ערכי לעיצוב מודעות שמקנה כישורי חשיבה ביקורתית, ומעודד פעולה מוסרית. המסר החינוכי בסוגיית ה"חד-פעמי" ברור להורים ולכל היוצאים בקרוב לחופשות, ובילויי קיץ: יש לצמצם את כל צריכת המוצרים החד-פעמיים, ולהעדיף תמיד חלופה רב-פעמית.

אולם, אם נאלצתם לרכוש מוצר חד"פ תזדקקו לסט כלים מעשי שיסייע לכם לבצע בחירה מיטבית. הציבור אינו זה שצריך לאכוף סטנדרטים על תעשיינים ויבואנים שינגישו לו מידע מהימן.

כמו בשוק המזון, גם כאן נדרשת רגולציה ברורה: לא עוד אריזות עם הצהרות כלליות בסגנון "ידידותי לסביבה", "אקולוגי" ו"מתכלה". במקומן, יש צורך בנתונים, במדבקות אזהרה, בהגדרות מחייבות ובתקן אחיד להשפעה אקלימית של מוצרים, כנהוג בשיווק רכבים ומוצרי חשמל.

לא יעלה על הדעת שמזון עתיר שומן וסוכר יחויב במדבקה אדומה, אך כוס חד-פעמית עם פוטנציאל לפליטת מתאן לא תחויב בדבר.

התביעה הייצוגית שהגישה "צלול" היא מהלך חשוב, אבל היא לא סוף פסוק. היא תמרור. אם נרשה לשוק להמשיך להמציא את עצמו מחדש במונחים של "אחריות סביבתית", מבלי לדרוש שקיפות, סטנדרטיזציה ופיקוח, נמשיך לשלם גם יותר כסף וגם יותר גזי חממה, יותר אשפה, ויותר בלבול.

הציבור הישראלי כבר הוכיח שהוא מוכן לבחור נכון. עכשיו הגיע תורם של רגולטורים, יצרנים ומשווקים לבחור גם הם באחריות.

הכותבת היא מומחית לתחום מדיניות פסולת ותקשורת סביבתית, חוקרת, ומובילת קמפיינים ותוכניות הסברה וחינוך בנושאי פסולת ומחזור.