"כאן אפשר לצמוח": גננת בהרצליה הפכה חורשה נטושה למוקד של חינוך סביבתי

החופש הגדול כבר פה ואיתו גם הבהייה הממושכת במסך. ילדים רבים מבלים פחות בחוץ, פחות זזים, ופחות נחשפים לטבע. מי שמחפש רעיונות והשראה לפעילות ערכית ומהנה מחוץ לבית, יכול למצוא אותה בהרצליה, בגן עירוני קטן, שבו צמחה יוזמה שהצליחה לחבר מחדש בין ילדים, הורים וטבע.

חורשת נחמיה בהרצליה שימשה במשך שנים כיעד למידה לילדי גן דוכיפת הסמוך. הילדים הגיעו אליה כדי ללמוד איך לזהות צמחים וחרקים, ובנו בה מבנים מחומרים טבעיים. אולם, עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל הופסקו היציאות לחורשה, והיא החלה להתמלא בעשבים שוטים ולכלוך.

ניצן מנור, גננת בגן דוכיפת וסטודנטית לתואר שני בחינוך סביבתי בסמינר הקיבוצים, החליטה לשנות את המצב. במסגרת קורס במכללה בשם "מחשיבה אקולוגית לאזרחות סביבתית", היא הובילה מהלך כולל לשיקום החורשה בשיתוף עם ילדי הגן, ההורים ועיריית הרצליה.

מרחבי פעילות חדשים

לאחר חודשים של עבודה, ניקיון ושתילה, הוקמו בחורשה מרחבי פעילות מגוונים: "מרחב חושים" המאפשר חוויה רב-חושית, חלקת פרחי בר, גינת צמחי תבלין ותה, ואזור לבניית יצירות מחומרים טבעיים. כמו כן הוצבו בה ערכות חקר לשימוש חופשי של המבקרים.

"הילדים לא רק לומדים - הם יוצרים", מסבירה מנור. "הם שותפים מלאים בעיצוב הסביבה, חווים למידה מבוססת מקום, לומדים אחריות סביבתית וחברתית, ובונים חוסן נפשי דרך התמודדות עם תהליכים אמיתיים בשטח".

המונח "למידה מבוססת מקום" מתייחס לגישה חינוכית המתמקדת בסביבה המקומית כנקודת מוצא ללמידה, תוך יצירת קשר עמוק בין התלמידים לסביבתם הטבעית והקהילתית.

מעורבות קהילתית גוברת

השפעת הפרויקט חוצה את גבולות הגן. הורים רבים החלו להשתמש בחורשה גם בשעות הפנאי, הפכו למתנדבים קבועים לשמירה עליה ואף פתחו יוזמות קהילתיות נוספות סביבה. הקהילה עצמה הפסיקה להתייחס למרחב כאל שטח ציבורי נטוש ורואה בה מרכז פעיל של השכונה.

יובל צוקר, אמא לילדה בגן דוכיפת, מתארת את החוויה: "הבת שלנו זוכה כל בוקר להתחנך תחת הכנפיים של ניצן והכול בסימן של טבע. החשיפה לטבע וההזדמנות להתנסות מאפשרת חינוך לעצמאות, לסקרנות, לחופש ולחוסן נפשי".

מודל לחיקוי

ד"ר מעין נדר, ראשת התכנית לתואר שני בחינוך סביבתי במכללת סמינר הקיבוצים, רואה בפרויקט דוגמה למיזם שזכה לתמיכת הרשות המקומית ושיכול לשמש מודל לשינוי עבור מסגרות חינוכיות נוספות בעיר.

"הקורס מתמקד באנשי חינוך כמחוללי שינוי חברתי וסביבתי", היא מסבירה. "כל סטודנט בוחר 'מוקד אי-נחת' חברתי-סביבתי, ולומד להתמודד עמו באמצעות יוזמה שהוא מתכנן, מוביל ומוציא לפועל".

על פי נדר, מחקרים מראים כי השפעתם החיובית של מרחבים טבעיים בגיל הרך רחבה - מהתפתחות מוטורית, דרך ויסות רגשי, ועד ליצירת תחושת שייכות וקשר רגשי עמוק עם העולם הסובב. לדבריה, עמדות ההורים כלפי טבע הן מרכיב קריטי בהמשכיות התהליך.

"אני יודעת שאני אקח מהתואר הזה המון ביטחון - על מה שאני יכולה לעשות במרחב האישי שלי, בתוך המסגרת שאני אמונה עליה", מסכמת מנור. "למדתי שאני יכולה להניע תהליכים - ומכאן אפשר רק לצמוח".