הטלפון הישן שלכם שווה זהב - ומדענים מצאו דרך בטוחה לחלץ אותו

הטלפון הסלולרי הישן שזרקתם לפח עשוי להכיל אוצר קטן. בתוך המעגלים האלקטרוניים שלו מסתתר זהב - מתכת יקרה שערכה רק עולה. אלא שעד היום, חילוץ הזהב מהמכשירים המיושנים דרש שימוש בחומרים רעילים. כעת, קבוצת חוקרים מאוניברסיטת פלינדרס באוסטרליה מבשרת על פתרון מהפכני.

הצוות הבינלאומי, בהובלת פרופ' ג'סטין צ'לקר, פרסם החודש בכתב העת Nature Sustainability מחקר המתאר טכנולוגיה חדשנית לחילוץ זהב. השיטה החדשה מבוססת על חומרים בטוחים יחסית ומבטיחה לשנות מן היסוד את תעשיית הזהב העולמית.

המספרים מדברים בעד עצמם: צ'לקר כותב באתר The Conversation כי האנושות יצרה ב-2022 לבדה 62 מיליון טון פסולת אלקטרונית. זוהי כמות אדירה שתמלא למעלה מ-1.5 מיליון משאיות אשפה. מאז 2010 זינקה כמות הפסולת ב-82 אחוז, והתחזיות ל-2030 מדברות על 82 מיליון טון. המדהים מכל - רק כרבע מהפסולת הזו עוברת מחזור סדור.

בתוך ההרים האלה של מכשירים מושלכים טמונות כמויות משמעותיות של זהב. המתכת הצהובה חיונית לא רק לתכשיטנים - היא רכיב קריטי בתעשיות האלקטרוניקה, הכימיה והחלל. הביקוש העולמי לזהב רק גדל, אבל דרכי ההפקה הנוכחיות גובות מחיר סביבתי כבד.

בתעשיית הכרייה הגדולה משתמשים בציאניד - רעל חריף שעלול לגרום נזק לבעלי חיים ולזהם מקורות מים. מאגרי הפסולת הרעילה (tailings dams) שנוצרים מתהליכי הכרייה מהווים איום מתמיד על האזורים סביבם. המצב גרוע אף יותר בכרייה זעירה, שם כורים עצמאיים משתמשים בכספית. החומר הרעיל הזה פוגע בבריאות הכורים ומזהם את סביבתם, והפך למקור הזיהום הכספיתי הגדול ביותר בעולם.

חומר ניקוי בריכות במקום רעלים

פרופ' צ'לקר מתאר במאמרו ב-The Conversation את הפתרון - והוא מפתיע בפשטותו. במקום כימיקלים מסוכנים, הם בחרו בחומצה טריכלורואיזוציאנורית - חומר המכיל כלור ומשמש לחיטוי בריכות שחייה וטיהור מים. החומר הזמין והזול הזה, כשמערבבים אותו עם מי מלח, מסוגל להמיס זהב ולהפוך אותו לתרכובת מסיסה.

אבל איך מוציאים את הזהב מהתמיסה? כאן נכנס לתמונה החידוש השני - פולימר מיוחד שפיתחו החוקרים. החומר הסופג הזה עשוי מגופרית יסודית, חומר גלם נפוץ וזול במיוחד. מתברר שמפעלי זיקוק נפט מייצרים כמויות עצומות של גופרית כתוצר לוואי, הרבה מעבר לביקוש בשוק. הפולימר החדש מנצל את העודפים האלה.

היתרון הגדול של הפולימר הוא יכולתו "לדוג" את הזהב מתוך תמיסה מעורבת, גם כשיש בה מתכות רבות אחרות. בניסויים שערכו החוקרים, השיטה הוכיחה את עצמה על חומרי גלם מגוונים - מעפרות כרייה רגילות ועד לוחות אלקטרוניים ממחשבים ישנים.

אחד ההישגים המרשימים של המחקר הוא פיתוח תהליך מחזור מלא. לא רק שהחוקרים מצאו דרך לשחזר ולהשתמש מחדש בחומר הממיס ובפולימר הסופח, הם גם פיתחו שיטה לטהר את המים ששימשו בתהליך. במילים אחרות - מדובר בתהליך נקי שכמעט אינו מייצר פסולת.

החוקרים אף המציאו דרך חדשנית לפרק את הפולימר אחרי שספג את הזהב. בעזרת תהליך כימי מיוחד, הם מצליחים להפריד את הזהב מהפולימר ולהחזיר את האחרון למצבו המקורי. כך ניתן להשתמש בו שוב ושוב.

פרופ' צ'לקר מסביר כי השאיפה היא להציע לכורים הקטנים ברחבי העולם חלופה בטוחה וכלכלית לכספית. לדבריו, מדובר במיליוני אנשים, רבים מהם באזורים נידחים בעולם השלישי, שהכרייה היא מקור הפרנסה היחיד שלהם.

השלב הבא במחקר יכלול שיתופי פעולה עם גופים ממשלתיים, תעשייתיים וארגונים חברתיים כדי לבחון את השיטה בשטח. האתגרים לא מעטים - צריך להגדיל את ייצור הפולימר, לשכלל את תהליכי המחזור ולוודא שהעלויות תהיינה תחרותיות. צ'לקר מודה כי זו עדיין תחילת הדרך, אך התוצאות הראשוניות מאוד מעודדות. אם השיטה תתברר כהצלחה זו בשורה משמעותית לתעשיית הזהב.