"מתכון ליצירת רוצח סדרתי": מה הקשר בין מפעלי היתוך לטד בנדי?

בילדותו בעיר טקומה שבמדינת וושינגטון, בילה טד בנדי את זמנו בציד צפרדעים בביצות הסמוכות. באותן שנים, שנות החמישים, התגורר במרחק נסיעה קצרה ממנו ילד אחר - גארי רידג'ווי. עשרות שנים מאוחר יותר, שניהם יתפרסמו כרוצחים סדרתיים מהאכזריים ביותר בהיסטוריה האמריקנית, אחראים לאונס ורצח של עשרות נשים.

מקרים כאלה נדירים ביותר - על פי הערכות, מדובר בפחות מ-0.1% מכלל מקרי הרצח. אולם באזור טקומה התגלתה תופעה חריגה: מספר גבוה במיוחד של רוצחים סדרתיים, מעבר לבנדי ורידג'ווי.

עיתונאית חוקרת וזוכת פרס פוליצר, קרוליין פרייזר, מציעה בספרה החדש "Murderland" הסבר מפתיע לתופעה. לאחר מחקר מעמיק שכלל ניתוח מפות זיהום אוויר וחיפוש מקומות מגורים של רוצחים סדרתיים, היא מצביעה על גורם אפשרי: חשיפה לזיהום מתכות כבדות, בעיקר עופרת וארסן. בראיון לאתר Grist, פרייזר חושפת את ממצאיה.

במוקד החקירה עומד מפעל ענק של חברת Asarco שפעל באזור במשך כמעט מאה שנה. המפעל פלט לאוויר כמויות אדירות של מזהמים שכיסו שטח של למעלה מ-2,600 קילומטרים רבועים באזור מפרץ פיוג'ט סאונד. התושבים המקומיים כינו את הריח הכבד שאפיין את האזור "הניחוח של טקומה".

הקשר המדעי: כך משפיעה עופרת על התנהגות אלימה

הקשר בין חשיפה לעופרת בגיל צעיר לבין התנהגות אלימה אינו חדש למדע. מחקרים רבים הוכיחו שחשיפה כזו עלולה לגרום לעלייה בהתנהגות אגרסיבית, אימפולסיבית ואף פסיכופתית. אצל ילדים, הנזק מתבטא בהתנהגות שחוקרים תיארו כ"אכזרית" ו"חסרת שליטה". בבגרות, נמצא קשר לירידה בנפח המוח, במיוחד בקרב גברים.

פרייזר מדגישה שהיא אינה טוענת שעופרת היא הגורם היחיד להתפתחות אישיות סוציופתית. לדבריה, מדובר באחד המרכיבים במה שהיא מכנה "מתכון ליצירת רוצח סדרתי" - שילוב של גורמים הכוללים עוני, התעללות, הזנחה ונזק מוחי. "אבל מה קורה", היא שואלת, "כשמוסיפים לכל הטראומות האלה גם חשיפה למתכות רעילות?"

פרייזר מצאה דפוס מדאיג: ארבעה אזורים עיקריים במדינת וושינגטון שסבלו מזיהום כבד - בכולם התגלתה פעילות של רוצחים סדרתיים. מלבד אזור טקומה, מדובר במפעל היתוך נוסף בעיר אוורט, אזורי מטעים שרוססו בחומרי הדברה המכילים עופרת, ואזור נהר קולומביה העליון.

החישוב הציני: 500 ילדים מורעלים מול רווחי ענק

אחד הממצאים המעניינים בספר נוגע להתנהגות של מנהלי המפעלים המזהמים. פרייזר מתארת כיצד בשנת 1974 ערכו מנהלים במפעל Bunker Hill של Asarco באיידהו חישוב, ומצאו שעלות ההרעלה של 500 ילדים בעופרת תהיה נמוכה מהרווח הצפוי מהגדלת הייצור - ולכן בחרו להמשיך בזיהום.

"ההתנהגות של האנשים האלה דומה באופן מטריד לזו של רוצחים סדרתיים", אמרה ל-Grist. "שניהם משקרים באופן כפייתי ומתעלמים מהסבל שהם גורמים".

פרייזר מזכירה גם את ד"ר שרמן פינטו, המנהל הרפואי של המפעל בטקומה, שהתעקש לטעון כי מקרי סרטן הריאות בקרב העובדים נגרמו מדלקת ריאות רגילה - למרות הראיות המובהקות לקשר בין החשיפה למזהמים לבין המחלה.

פרייזר, שגדלה בעצמה באזור סיאטל בשנות השבעים, מספרת ל-Grist שתמיד חשבה שהסיפורים על ריבוי רוצחים סדרתיים באזור הם "מעין אגדה אורבנית". רק כשהחלה לחקור לעומק, גילתה שאחד מהם - ג'ורג' ווטרפילד ראסל ג'וניור שרצח שלוש נשים - למד איתה באותו בית ספר תיכון וגר במרחק רחוב ממנה.

הבעיה לא נעלמה

הספר אינו מתמקד רק בצפון-מערב ארה"ב. פרייזר בוחנת גם מקרים של רוצחים סדרתיים מפורסמים באזורים אחרים שגדלו ליד מפעלי היתוך - כמו דניס ריידר בקנזס וריצ'רד רמירז בקליפורניה. היא אף מעלה את האפשרות שג'ק המרטש הלונדוני המפורסם הושפע מתעשיית היתוך העופרת שפרחה באנגליה במאה ה-19.

למרות שבנזין עם עופרת הוצא משימוש בארה"ב ב-1996 ורוב מפעלי ההיתוך נסגרו, הבעיה לא נעלמה. ניסוי שנערך לאחרונה גילה שכ-90 אחוז ממשחות השיניים שנבדקו הכילו עופרת. לפני כמה שבועות, רשת הסופרמרקטים Publix בארה"ב החזירה שקיות מזון לתינוקות לאחר שבדיקות גילו בהן זיהום עופרת. ממשל ביידן הורה על החלפת כל צינורות העופרת במערכות מים תוך עשור, אך ממשל טראמפ וחברי קונגרס רפובליקנים מנסים לבטל את ההוראה.

"בין אם מקבלים את הקשר שאני מציעה בין עופרת לרוצחים סדרתיים או לא", מסכמת פרייזר, "חשוב שאנשים יבינו שזיהום מתכות כבדות היה חלק משמעותי מההיסטוריה שלנו - והוא עדיין קיים. אני מקווה שהספר יעזור לאנשים להבין את הקשר בין המקום שבו הם חיים, החשיפות הסביבתיות שלהם, וההשפעות האפשריות על חייהם".