העולם על סף משבר מזון קטסטרופלי - האם ישראל מוכנה?

ב-21 במאי מציינים את "יום סוף העולם", לזכר הנבואה הכוזבת של איש הדת הנוצרי הרולד קמפינג, שקבע כי סוף העולם יגיע ב-21 במאי 2011. ביום זה, נהוג להעלות לדיון בעיות גלובליות חמורות, שמעיבות על המשך הקיום האנושי בכדור הארץ.

השילוב הבעייתי של שינוי האקלים, אסונות טבע מתעצמים, פגיעה בשטחים חקלאיים וירידה באדמות הזמינות לגידול מזון בעקבות העלייה הגדולה במספר האנשים בכדור הארץ מעורר את החשש שבעתיד הקרוב האנושות תסבול מחוסר במשאבים חקלאיים ובמזון. מצב כזה עלול להוביל לרעב המוני במדינות שונות וליצור אפקט דומינו שיוביל לכאוס.

"המחסור במזון כבר מתחיל להיות מורגש ברחבי העולם. הסיבה לכך היא שאוכלוסיית העולם כבר חצתה את רף 8 מיליארד בני האדם. הצמיחה הזו והמשך הגידול המהיר באוכלוסייה מגדיל את הביקוש למזון כבר כיום", אומר נתן פלדמן, סמנכ"ל שיווק, פיתוח עסקי וחדשנות בקבוצת חיפה - חברה ישראלית בינלאומית בתחום החקלאות המתקדמת, שמפתחת פתרונות לאתגרי התזונה העולמיים.

"בנוסף, העלייה ברמת החיים של האנושות משנה את הרגלי הצריכה שלה והביקוש לתוצרת חקלאית טרייה לאורך כל השנה הפך לסטנדרט במקומות רבים מאוד בעולם".

התהליכים עליהם מדבר נתן פלדמן בנוגע לעלייה בדרישה למזון מתחוללים בעת שהפוטנציאל החקלאי לסיפוק הביקושים האלו מצוי בנסיגה גדולה. לדבריו, "במקביל, מתחולל תהליך בעייתי במסגרתו שטחי החקלאות ברחבי העולם נדחקים לשוליים. הפגיעה המתמשכת בחקלאות מביאה לכך שכיום הקרקעות פחות פוריות. גוברת גם התחרות הקשה על שימוש במים איכותיים בין ענפי החקלאות והתעשייה ויש גם ביקוש גובר למים מצד האוכלוסייה האזרחית".

המחסור באורז כבר מורגש באסיה

פלדמן מדגיש שלא מדובר בתחזית קודרת, אלא במציאות עכשווית. "כבר כיום יש אזורים בעולם שבהם המחסור באוכל הוא מוחשי. באסיה, לדוגמה, נרשם השנה מחסור באורז. המחסור הזה הוביל לעלייה חדה במחירו. מדובר במצב בעייתי מאוד, כי האורז הוא הבסיס התזונתי למעל 50 אחוז מאוכלוסיית העולם".

מה יקרה בגלל המחסור באוכל?

"המשמעות הראשונה היא התייקרות מתמשכת של מוצרי המזון הכי בסיסיים. המוצרים האלו יהפכו לפחות זמינים - ודווקא באזורים החלשים יותר ברחבי העולם, מצב שייצור פגיעה גדולה. כך תיווצר תחרות על משאבים בתוך מדינות וגם בין מדינות. עלולים ממש להתרחש קונפליקטים שילכו ויסלימו ככל שכמות המזון הזמין תקטן".

אילו מדינות ייפגעו ראשונות?

"המדינות הראשונות שיפגעו מהמחסור יהיו המדינות המתפתחות ובעיקר המדינות העניות יותר מבין המדינות האלו. מדובר במדינות שתלויות מאוד בייבוא של מזון ויש להן יכולות כלכליות חלשות ונגישות מועטה למשאבים. רואים כבר כעת שמדינות המייבאות כמויות גדולות של חיטה סובלות מהתייקרות מחירים וכך נשאר לציבור פחות כסף פנוי כדי לאפשר לעצמו צריכת מזון בצורה סדירה. המחסור הזה יכול להוביל וככל הנראה יוביל להחרפה של מתחים פנימיים בין קבוצות שונות.

"מעבר למשבר הפנים-מדינתי, יש פה פוטנציאל של ממש להתחוללות עימותים אזוריים בין מדינות על מקורות מזון ומים".

איך יראה משבר מהסוג הזה?
"המציאות לא תראה כמו סרט הוליוודי, אבל כלל התהליכים שהזכרתי מובילים את מערכת המזון בעולם ממש אל קצה גבול יכולת הייצור שלה. הביקוש הזה, הצמיחה באוכלוסייה ושינויי האקלים יעצימו את ההבדלים בין מדינות עשירות לעניות ובין מי שיש לו מים, שטחים פוריים וידע - למדינות שאין להם את היכולות והמשאבים האלו. מהנקודה הזו יתחולל תהליך של החרפת מתחים בין מדינות עניות לעשירות על כל המשתמע מכך".

"חשוב להדגיש שלא מדובר בגזרת גורל כלל. אם העולם ידע לשלב חידושים טכנולוגיים בתחום החקלאות וידע לנהל נכון את המשאבים שעל פני כדור הארץ. ניתן יהיה להתמודד עם הצורך הגובר במזון - והתהליכים הקודרים שאני מתאר יידחו להרבה עשורים קדימה. כלומר עתיד כדור הארץ לא חייב להיות אפוקליפטי, אם האנושות תפעל בצורה מדוייקת יותר, חכמה ויעילה יותר. הבחירה היא ממש בידיים של כולנו".

מה מדינה קטנה כמו ישראל יכולה לעשות בנושא הגלובלי הזה?

"לישראל ידע רב בהתמודדות עם גידולים חקלאיים במציאות של מחסור ממשי במים. המדינה שלנו נולדה באזור שיש בו מחסור במים, בגשמים וכן גם בקרקעות פוריות, אבל את כל החוסרים האלו הפכנו ממש למנוע של צמיחה. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא טכנולוגיית הדְּשָׁיָה - שילוב מתקדם של השקיה והזנה מדויקת בצנרת, שמייצרת יותר מזון בפחות שטח, תוך חיסכון דרמטי במים - קבוצת חיפה הייתה מהראשונות בעולם שפיתחו והפיצו את הטכנולוגיה הזו והיום אנו כבר רואים את הפתרון היעיל הזה פורח גם במקומות כמו בקליפורניה, שהיא יצרנית השקדים הגדולה בעולם. קליפורניה נאלצה לצמצם את הקצאת המים לחקלאות ב־30% בגלל הבצורת המתמשכת שיש בה ולכן הטכנולוגיות והשיטות שלנו ממש יעילות ומסייעות לחקלאות שם. המציאות כיום מהווה ממש הזדמנות לעולם להמציא את החקלאות מחדש. להשקיע בתחום ולחולל בו שינוי גדול מאד לטובה".

אז איך ישראל צריכה להתכונן ליום הדין?
"ישראל היא 'מדינת אי', שאין לה באזור קשרים מהסוג שיכול לסייע לה. למעשה, רוב גדול של אספקת המזון של המדינה תלויה בייבוא ימי. לכן, אנחנו ממש חייבים להיערך מראש לתרחישים הקשים. ראשית, בתחום התוצרת היבשה (כמו חיטה וסויה) נדרשת מדיניות של החזקת מלאי מינימום גדול יותר במחסני החירום של המדינה. מלאי גדול כזה יאפשר יותר גמישות תפעולית וביטחון תזונתי ארוך טווח".

"בנוסף, בתחום הפירות והירקות מוטלת חובה על המדינה להגדיל את הייצור המקומי. זו לא משימה שקשה לבצע. היום באמצעות חממות חכמות וטכנולוגיות מתקדמות, אפשר לייצר פי עשרה יותר תוצרת על אותו שטח ופי שניים יותר תוצרת מחממה רגילה".

"התמודדנו כבר בעבר עם מציאות קשה של מחסור במים, בקרקעות ובגשם. זו המציאות הישראלית כבר עשורים רבים. לכן, הטכנולוגיה שלנו בתחום הזה היא ממש בחזית הקדמה האנושית. יש לנו מהבחינה הזו את כל הכלים והידע להתכונן לעתיד. מה שנדרש בעיקר זו מדיניות ממשלתית ברורה בתחום שתוביל את עולם החקלאות ותעודד את המשך המחקר והחדשנות בתחום תוך יישום של תהליכים אלו בשטח", מסכם פלדמן.