הלמ"ס: מבין הערים הגדולות - ירושלים מובילה באחוז מחזור הפסולת, ואחריה רמת גן ובת ים

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנים 2020-2021 נצפו מגמות ירידה בפליטות של מזהמי אוויר: ירידה של 92% בגופרית דו חמצנית, ירידה של 64% בפחמן דו חמצני, ירידה של 67% בתחמוצות חנקן, ירידה של 53% בפחמימנים, חומר חלקיקי מרחף עם ירידה של 85% ועופרת עם ירידה של 88%. כך עולה מדו"ח בנושא יום איכות הסביבה הבינלאומי לשנת 2023 של הלשכה. 

למרות הנתונים החיוביים, הפער בין ישראל לשאר מדינות ה-OECD עדיין רחוק בשלל פרמטרים אחרים. כך לדוגמא, בשנת 2020 דורגה ישראל במקום ה-25 מתוך 27 מדינות ה-OECD שדיווחו על מחזור פסולת עירונית. אחוז הפסולת ברשויות המקומיות שהועברה למחזור היה 22.3% בישראל, לעומת 56.9% בממוצע במדינות ה-OECD. במקומות הראשונים דורגו שוויץ, שוודיה ופינלנד.

פחות מזהמים

בשנים 2021-2000 פליטות גופרית דו-חמצנית ותחמוצות חנקן משרפת פחם ירדו ב-86% וב-67%, בהתאמה.

בשנים אלו חלה ירידה של 69% בפליטות הפחמן החד-חמצני, הנוצרות בעיקר משרפת בנזין לתחבורה יבשתית. ירידה זו נובעת מכך שהתווספו למצבת כלי הרכב רכבים מזהמים פחות, ונגרעו ממנה כלי רכב מזהמים יותר. כמו כן, ירידה בפליטות גופרית דו-חמצנית ועופרת מתחבורה נבעה משיפור הדלקים לתחבורה.

סך הפליטות של גזי החממה בשנת 2020 עלה ב-2.1% לעומת סך הפליטות בשנת 2008. בין השנים הללו נצפתה מגמה מעורבת, בעיקר בשל שינויים בתמהיל הדלקים ששימשו לייצור חשמל והמעבר לשימוש בגז טבעי.

ירידה זו בפליטות נוצרה בעיקר בשני ענפים עיקריים המשפיעים על כלל פליטות מזהמי האוויר – ייצור חשמל ותחבורה יבשתית. הפליטות מייצור חשמל ירדו בעקבות הצמצום בשרפת פחם ומוצרי נפט והמעבר לשרפת גז טבעי לייצור חשמל. ירידה זו נובעת מתכולת הגופרית הנמוכה בגז הטבעי לעומת הפחם ומתהליך השרפה היעיל יותר של הגז הטבעי.

שרפת דלקים היא מקור הפליטה העיקרי של גזי חממה (78.9%) ומתוכה 48.3% מהפליטות הן משרפת דלקים בענפי האנרגיה, מדובר בייצור חשמל וזיקוק דלקים. מקורות פליטה גדולים נוספים הם שימוש בגזי חממה המכילים פלואור המשמשים בעיקר לקירור ולמיזוג אוויר (7.6%) וטיפול בפסולת (7.5%).

2.5% אחוזים הם מתהליכים תעשייתיים, 2.6% מחקלאות ויערנות ו 0.8% משפכים. משנת 2008 חלה עלייה מתמשכת בפליטות מגזים המכילים פלואור (221.9%) ובפליטות מהטמנת פסולת (22.5%).

בהשוואה בין-לאומית לשנת 2020 נמצא כי פליטת גזי החממה לנפש בישראל הייתה 8.43 טונות (8.40 טונות – כולל פליטות וקליטות משינוי שימושי קרקע ויערנות), לעומת 11.98 טונות בממוצע במדינות ה-OECD.

מייצרים יותר פסולת

עוד עולה מהנתונים כי בשנת 2021 נאספו ברשויות המקומיות בישראל 6.15 מיליון טונות פסולת, המהוות 661 ק"ג לנפש בשנה, עלייה של 2.9% לעומת השנה הקודמת.

אחוז הפסולת ברשויות המקומיות שהועברה למחזור בשנת 2021 עמד על 23.5% – כ-1.4 מיליון טונות, מהן 271.4 אלף טונות של נייר, עיתון וקרטון ו-533.6 אלף טונות של חומר אורגני.

מהערים הגדולות אחוז המחזור הגבוה ביותר בשנת 2021 היה בירושלים (40.1%). לאחר מכן ממוקמות הערים: רמת גן (38.1%), בת ים (37.0%), תל אביב-יפו (36.8%) וחולון (36.3%).

בבני ברק סובלים יותר

בשנת 2021 ל-27.9% מבני 20 ומעלה הפריע זיהום האוויר באזור מגוריהם. בערים הגדולות, האחוזים הגבוהים ביותר של בני 20 ומעלה שזיהום האוויר באזור מגוריהם הפריע להם היו בבני ברק שמוקמה במקום הראשון עם 40.8%.

לאחר מכן מוקמו הערים הבאות: תל אביב-יפו (40.6%) ורמת גן עם 40% ..לעומת זאת, בירושלים רק ל-15.4% מבני 20 ומעלה הפריע זיהום האוויר באזור מגוריהם. מדובר ב-20.8% מהיהודים ו-6.8% מהערבים.

ברמת גן הכי מרעישים

בשנת 2021 ל-30.5% מבני 20 ומעלה הפריע רעש מחוץ לדירה. בערים הגדולות האחוז הגבוה ביותר של בני 20 ומעלה שרעש מחוץ לדירה הפריע להם מכלל התושבים נמצא ברמת גן עם 44.8% והנמוך ביותר הוא בחדרה עם 23.1%.

לצד ההשלכות של פעילות האדם על איכות הסביבה, מתבצעות גם פעולות לשמירה עליה.
בשנת 2020 ההוצאה לשמירה על הסביבה במגזר הציבורי הייתה 16.1 מיליארד ש"ח. רוב ההוצאה במגזר הציבורי הייתה לטיפול בפסולת (39.5%), לטיפול בשפכים (27.4%) ולשמירה על החי, הצומח והנוף (24.9%).

בענפי התעשייה והחשמל ההוצאה לשמירה על הסביבה הסתכמה ב-2.5 מיליארד ש"ח, ההוצאה הגבוהה ביותר הייתה לשמירה על איכות האוויר והאקלים (35.6%), ואחריה לטיפול בפסולת (31.6%) ולטיפול בשפכים (20.6%).