מי אשם בהתפשטות חזירי הבר? "אם הפעולות היו מתבצעות בזמן, זה יכל להימנע"

בניגוד לגישה הנהוגה בעולם - לישראל אין תכנית פעולה אסטרטגית לשמירה על המגוון הביולוגי והיא נטולת תכנית לצמצום נזקים הנובעים מהתבססות מינים פולשים. על פי ההערכות, עלות הנזק אותם פולשים נעה בין 473 מיליון ש"ח לכ-1.5 מיליארד ש"ח לשנה. הביטוי המוחשי והבולט ביותר לאותם מינים הם חזירי הבר המורגשים בתוככי המרחב העירוני בחיפה בשנים האחרונות, פוגעים בחיי התושבים וגורמים נזקים רבים. לפי דוח מבקר המדינה בנושא, העובדה שאין גוף רשמי המטפל באותם פולשים ומתאם בין כלל העוסקים בטיפול בהם (המשרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות, משרד הבריאות ורשות הטבע והגנים), מקשה לעגן את כלל הידע הקיים בנושא, לפקח על ביצוע התקנות הקיימות ולבצע הערכות סיכונים.

כמו כן, הדו"ח מבקר את פעילות המשרד להג"ס על כך שלא ביצע תהליך הערכת סיכונים לפלישת מינים מסוכנים הגורמים לנזקים, לא יצר תוכנית הכנה מוקדמת להגעתם ולא קבע מערך פעולות חירום שיכלו למנוע את התבססותם. "קיים חשש כי גם הפעולות שננקטו לא יצליחו למגר אותם ולמנוע את הנזקים" נכתב בדו"ח. כפועל יוצא, המינים הפולשים המסוכנים ביותר בעולם הגיעו לישראל וכבר גורמים לנזק רב לסביבה, לבריאות, לתשתיות ולאיכות החיים.

בנקודה זה ההתייחסות הינה לטרמיט-העל - פורמוסי - הנכלל ברשימת מאה המינים המסוכנים ביותר. הטרמיט, התגלה לראשונה בישראל והועבר לידיעת המשרד להג"ס במאי 2019. אלא שרק בסוף ספטמבר 2020 החל המשרד להג"ס בטיפול בבעיה. פעולות המשרד להג"ס בעניין זה, לו היו מתבצעות סמוך לקבלת המידע מהמומחה, יכלו לסייע במניעת התפשטות הטרמיט.

בין שלל הבעיות החריפות שמעלה הדו"ח: היעדרו של איסור מחייב בעניין שחרור לטבע של אורגניזמים פולשים שיובאו לצורכי נוי, היעדר אסדרה חוקית של מנגנון לפינוי ציוד הנגוע במינים פולשים (ריהוט הנגוע בטרמיטים) והעובדה לפיה הפתרונות הנוכחיים למניעת חדירה של מינים פולשים דרך מעברי הגבול הם חלקיים ואינם מספקים.

הדו"ח ממליץ, כי המשרד להג"ס, המשמש מוקד לאומי למימוש היעדים הבין-לאומיים של מדינת ישראל בנושא, יוביל לקביעת מנגנון תיאום בין כלל המשרדים והגורמים הרלוונטיים. המשרד יצור מסגרת מחייבת לשיתוף פעולה בנושא, ירכז את הידע הקיים בארץ ויתבסס עליו לקבלת החלטות.

עוד במוקד דוח המבקר – הקרן לשמירה על ניקיון

הקרן לשמירה על הניקיון, קיימת זה 15 שנה והיא בעלת עודף מצטבר של יותר מ-3.2 מיליארד ש"ח. מנגד - שיעור הטמנת הפסולת העירונית בישראל גבוה על אף פעולותיה של הקרן וגובה עימו פגיעה סביבתית כבדה. שיעורי ההטמנה של פסולת בישראל - למרות הגידול ההדרגתי בתעריף היטל ההטמנה - כפולים כמעט (77%) מהשיעור הממוצע במדינות החברות ב-OECD (42%).

מדוח מבקר המדינה בנושא הקרן עולה כי כ- 1.66 מיליארד ש"ח מכספי הקרן שמיועדים להטמנה, הועברו בשנים 2016 - 2020 לתקציב המדינה כנגדהרשאה להתחייב. המשמעות היא שהקרן בפועל שימשה מקור תקציבי למימון פעולות הממשלה, בתחומים שאינם קשורים לייעודה המקורי וזאת בניגוד לחוק שמירת הניקיון.

זאת ועוד, על פי הדו"ח, הקרן אינה בודקת את היעילות של פעולותיה. הקרן אישרה העברות תקציבים גדולות לרשויות, בלי שקיימה הליך בחינה לגבי הרשויות הנוגעות בדבר לפי אמות מידה מוגדרות. נתון מעניין נוסף מעלה כי אף שהצטברו בקופת הקרן יתרות כספים בהיקפים של מיליארדים, כספי הקרן לא הושקעו חזרה בסביבה ואינם מניבים תשואה. משרד המבקר מעריך כי ההכנסה הפוטנציאלית לקרן מהשקעה אלטרנטיבית של יתרותיה, עשויה להגיע לכ-964 מיליון שקלים.

על הרקע הזה, הדו"ח ממליץ כי המשרד להג"ס והנהלת הקרן יפעלו ליישום התוכנית האסטרטגית לטיפול בפסולת שהוכנה בשנת 2020 וכי הנהלת הקרן תבצע הערכה שוטפת של אפקטיביות פעולותיה. בנוסף, מומלץ בדוח כי המשרד להג"ס יבחן חלופות לניהול כספי הקרן ולניהול משק הפסולת בישראל ויקבל החלטה בדבר החלופה המיטבית. לפי הדוח, יש להעביר לוועדות הפנים והגנת הסביבה של הכנסת את הדוחות על פעילות הקרן בתדירות שנקבעה בחוק, כדי שיוכלו לפקח עליה באופן שוטף.

בתוך כך, על משרד האוצר, בשיתוף עם המשרד להג"ס והנהלת הקרן "לפעול לזיכוי הקרן בגין תשואה על היתרות שנמשכו ממקורותיה כדי לאפשר את מימוש המטרות שלשמן הקרן הוקמה". כלומר, הדוח קורא לאותן רשויות לגבש מתווה להחזר כספים בסך 1.66 מיליארד ש"ח חזרה אל הקרן.