הפחתת פליטות גזי חממה וניהול סיכונים: חוק האקלים יוצא לדרך

חוק ראשון מסוגו:בהמשך להתחייבויות הבין-לאומיות של מדינת ישראל, ולנוכח הצורך הכלכלי, החברתי, התשתיתי והסביבתי להיערכות למשבר האקלים, השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, הביאה לאישור ועדת השרים לענייני חקיקה היום (א') את תזכיר חוק האקלים. החוק גובש על ידי המשרד להגנת הסביבה בשיתוף משרדי ממשלה נוספים, בראשם: משרד ראש הממשלה, ראש הממשלה החליפי, האנרגיה, הכלכלה והאוצר. בשלב הבא, לאחר אישור ועדת השרים, יגיע החוק להליך חקיקה בכנסת.

החוק מכיל תכנית כוללת להתמודדות בעזרת הצבת יעדים להפחתת פליטות גזי חממה, היערכות משרדי הממשלה למשבר האקלים, הקמת ועדת שרים לענייני אקלים בראשות ראש הממשלה, הקמת ועדה מייעצת לשינויי אקלים על-מנת לגבש מדיניות לאומית, הליך הערכת סיכון אקלימית לתכניות ממשלתיות חדשות וכינוס ועדת מומחים רב תחומית ועצמאית שתגיש לשרה את חוות דעתה בנושאים הרלוונטיים.

השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, טענה כי העברת החוק היא "צעד קריטי למען עתידנו ולמען שגשוגה של מדינת ישראל לאורך זמן. ישראל מצטרפת למדינות המפותחות ומתקדמת שלב דרמטי במאבק במשבר האקלים. החוק מייצר מנגנונים הנדרשים לישראל על מנת להפחית פליטות גזי חממה ולהיערך לשינויי האקלים והסיכונים הצפויים מהם. עיגון יעדי צמצום הפליטות בחקיקה מאפשר ודאות למשק על מנת לתכנן קדימה, לפתח חדשנות וצמיחה חכמה ונקייה.

"החוק מבטיח לראשונה מנגנונים ממשלתיים לקבלת החלטות מבוססת מדע ושקלול משבר האקלים בעבודת הממשלה: גם בהפחתת פליטות, גם בהיערכות להשלכות המשבר וגם בהערכת סיכונים הנובעים ממנו".

ראש הממשלה החליפי ושר החוץ יאיר לפיד בירך גם הוא על ההישג הסביבתי: "הבטחנו וקיימנו. מדובר באחד האתגרים הגדולים ביותר שניצבים בפני ישראל ובפני האנושות. תזכיר החוק מהווה נדבך משמעותי במאבק של ישראל במשבר, מגדיר יעדים לאומיים ומסדיר מנגנוני פיקוח ובקרה ממשלתיים על מנת להשיגם. זו החובה המוסרית שלנו כלפי הסביבה בה אנו חיים וכלפי הדורות הבאים"

היעדים שהחוק קובע מכוונים למשק דל-פחמן בטווח הבינוני ולמשק מאופס פליטות עד שנת 2050, בדומה למדינות המתקדמות והמפותחות. החוק נועד לייצר מסגרת ארגונית ותהליכית להתמודדות עם משבר האקלים ולהגנה על הציבור והסביבה. בנוסף, החוק מייצר לראשונה בישראל מתווה לייעול התהליכים הממשלתיים לגיבוש מדיניות אסטרטגית באמצעות החלת חובה להערכת הסיכונים האקלימיים של תוכניות מדיניות גדולות.