"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הזדעזעתם מהסרטונים? אולי כעת תכירו בבעיית הנשים האלימות

כשנחשף עוד גן מהגיהינום, מתייצבים ההורים בבתי המשפט ומגלים, למרבה הכאב, את קולת העונש • המצלמות חושפות מציאות נסתרת • דעה

,עודכן
ד"ר רונית דרור // צילום: משה בן שמחון

הסרטונים והדיווחים מסמרי השיער על האלימות הקשה שסופגים תינוקות ופעוטות מגננות או ממטפלות הם לא תופעה חדשה. הטכנולוגיה - בעיקר מצלמות ואמצעי מעקב - חושפת ביתר שאת מציאות שהיתה חבויה מעבר לדלתות הפעוטונים, המשפחתונים והגנים.

כשנחשף עוד גן מהגיהינום, מתייצבים ההורים בבתי המשפט ומגלים, למרבה הכאב, את קולת העונש של מי שפגעה ביקר להם מכל. ואכן, קלות העונשים לנשים אלימות בישראל היא בלתי נתפסת, בוודאי בהשוואה לעונשים על עבירות מקבילות אצל גברים. כפי שמלמדים מחקריו של ד"ר יואב מזא"ה על בסיס מאות פסקי דין של אימהות מתעללות, נשים שרצחו את בני זוגן ותלונות שווא - בתי המשפט מקילים במובהק בעונשן של נשים, ומעדיפים לראות אותן כקורבנות.

אלימות של נשים זוכה ללא מעט אמפתיה, תירוצים והצדקות כמו דיכאון, פטריארכיה והגנה עצמית. השנה אף ראינו איך רוצחות בני זוג הופכות למרצות מבוקשות בכנס אקדמי, תחת הכותרת "בעל כורחן". "ידיעות אחרונות" העניק לסימונה מורי, רוצחת בעלה, את הכבוד המפוקפק להיות אשת השנה שלו. השדולה שלחמה לשחרורה ולשחרור דלאל דאוד פועלת עתה במרץ לשחרור אריקה אורבוש־פרישקין, שרצחה את בן זוגה בדקירות סכין שנמשכו שעות, משום שראתה אותו בחוף הים מבלה עם אישה אחרת.

מי שמע כי מתחילת 2020 נדקרו שמונה גברים על ידי בנות זוגם? חלקם נפצעו באורח קשה, אך סיפורם זכה במקרה הטוב לדיווח בעמודים אחוריים של מקומון או לאזכור קצר באחד האתרים. וזהו קצה הקרחון. רבים מהקורבנות לא מתלוננים במשטרה, ובבתי החולים הם מעדיפים לספר שנתקלו בגדר או נחתכו מסכין. חלקם לא רוצים לפגוע בבת הזוג וגם יודעים שמרבית הסיכויים שהתלונה תתהפך נגדם. אנחנו חברה שמתייחסת לאלימות כלפי נשים כטרגדיה, וכלפי גברים - כקומדיה.

ומה עם טיפול לאותם גברים? הצחקתם. הם מלקקים את פצעיהם בלילה. אלא שבמקביל, התוכנית הלאומית למיגור ולטיפול באלימות עומדת לצאת לדרך, וכוללת הקמת בתי דין לעבירות מין, הכשרות לעובדי ציבור, איזוק אלקטרוני לגברים הנחשדים באלימות ועוד. כן, כן, הבנתם נכון. הכל נגד גברים אלימים. יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה אמרה, "נגבש מהתוכנית שורת הצעות חוק ואני מצפה מהשרים הרלוונטיים לתמוך".

אכן, היא מצפה ויודעת שלא יהיה חבר כנסת אמיץ שיעז להמרות את פי שדולת הנשים ולשאול, מה עם הגברים המוכים? מה עם הנשים האלימות? אז נותרנו עם השאלה: אם חברות הכנסת, ארגוני ושדולת הנשים שחרתו על דגלן הגנה על נשים וילדים, ימשיכו להתעלם מאלימותן של נשים - מי ישמור על ילדי הגן?


טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר