ארבעה מנהלי בתי ספר מספרים: כך הופקרנו מול האומיקרון

האנשים שמחזיקים את מערכת החינוך פתוחה בכל מחיר יוצאים נגד משרד החינוך. "עובדי הוראה בגל הזה הפכו לשוק עבדים. אין לנו לא יום ולא לילה, והדבר החמור ביותר הוא שלא סומכים עלינו", אומר אמיר פוני, מנהל בי"ס יד לבנים בפתח תקווה.

"אנחנו בחוסר כוח אדם משווע, נכנסים ללמד בעצמנו בכיתות", הוא מוסיף, "המדריכים והמפקחים שממטירים עלינו הנחיות נעלמו, נשארנו לבד. משרד החינוך יוצא בכל יום מחדש בהנחיות חדשות ואין לנו שקט. אנחנו בקושי מצליחים לייצר מציאות נורמלית ושפויה".

זוהי שעתם הקשה של מנהלי בתי הספר, שבכל יום, בחוסר ודאות מוחלט, אמורים לקבל את הילדים שלנו, לגשר על פערים לימודיים ורגשיים ולדאוג לבריאותם.

בסוף השבוע פגשנו ארבעה מנהלי ומנהלות בתי ספר יסודיים שנושא החינוך בוער בהם, לשיחה על המתרחש בבתי הספר בשיא גל האומיקרון. בסוף השבוע גם השתנו ההנחיות, והחל מיום חמישי הקרוב ייכנס לתוקפו מתווה לימודים חדש שבמסגרתו תלמידים (גם לא פטורי בידוד - מחוסנים או מחלימים) שנחשפו לחולה מאומת, לא יידרשו להיכנס לבידוד.

התלמידים יידרשו לבצע שתי בדיקות אנטיגן ביתיות בשבוע - בימים ראשון ורביעי, לפני ההגעה ללימודים. אם תתקבל תוצאה שלילית הילד יגיע לגן או לבית הספר, אך במקרה של תוצאה חיובית יישאר בבית ויידרש לבדיקה מפוקחת. אם תוצאתה שלילית – הוא ישוב ללימודים, ואם חיובית הוא ייכנס לחמישה ימי בידוד מלאים עד להחלמה מלאה.

"כל יום שילדים מגיעים לבית הספר הוא ברכה בעיניי", אומרת דליה פרץ, מנהלת בית הספר מיתר שבעומר, "ההבחנה בין מחוסנים ללא מחוסנים שיגעה אותנו, המנהלים".

אלא שעד שהמתווה הזה ייכנס לתוקף יש כמעט שבוע שלם, וגם אז לא בטוח שזה יפתור את מצוקת עובדי ההוראה בצורה מוחלטת, שכן יש כ-25 אלף עובדי הוראה חולים, כ-5,000 מורים בבידוד, ועוד מורים שיצטרכו להישאר בבית כדי לטפל בילד חולה.

"את באה לחוסר ודאות. את לא יודעת מה יהיה היום", מספרת אורנה שלי, מנהלת בית הספר ידלין בראשון לציון. "חיים באי-ודאות מוחלטת. יש קושי גדול בהיערכות, את צריכה לתת מענה למורים, לתלמידים, להורים, לאנשי צוות מנהלה, ואני מנסה לג'נגל כל הזמן. אני מרגישה שאני לוחמת אש".

פרץ מוסיפה: "יש לנו תחושה שמנותקים מהשטח, שלא שומעים במטה משרד החינוך את קולנו. נמצאים שם אנשים שאולי ניהלו בתי ספר לפני 20 שנה. שמעתי נתונים ש-2 מיליון תלמידים מגיעים למוסדות חינוך. זה נאמר רק כי מנהלים קרסו ולא דיווחו למשרד החינוך".

היא מסבירה כי יש כאוס וקריסה של מנהלים וצוות: "יש מצבת כוח אדם חסרה, וזה לא משהו שחווינו בעבר. היעדרויות קיצוניות לא מאפשרות לנהל בית ספר - של מורים מאומתים או בבידוד. יותר מחצי צוות ההוראה לא נמצא. מנהלים עושים עבירות ומכניסים לכיתה כל מי שיש לו דופק, מכניסים סייעות שלא יכולות לתת מענה לימודי או רגשי. למורים אין רגע מנוחה. למה לא השאירו 13 אלף עוזרי חינוך, שגויסו לטובת הקורונה? אני משערת שהסיבה היא כלכלית, ושאם היינו מקבלים את מה שקיבלנו בשנה שעברה - המצב היה הרבה יותר טוב.

"בשנה שעברה עברנו את הקורונה הרבה יותר טוב, כי חילקנו מלכתחילה את הכיתות לקפסולות, היה לנו כוח אדם. היום אין לנו דבר כזה - יש לנו מורה לכיתה, ואם המורה בבית, הכיתה לא יכולה ללמוד. להורים יש ציפייה שמי שמגיע לבית הספר ילמד בכיתה, ושאם הילד בבידוד תהיה למידה מרחוק. היינו רוצים לתת את זה, התלמידים חשובים לנו, אבל אין לנו כוח אדם. השנה המשרד לא נתן שום תמיכה להתמודדות עם הקורונה. נכון, יש לכל מנהל תקציב שקלי, אבל אף מנהל לא מצליח לממש אותו, אנחנו לא מצליחים להגיע אליו בכלל".

"מטמטמים אותנו"

לדבריו של פוני, מנהל בית הספר יד לבנים, משרד החינוך לא נותן למנהלים את המנדט לנהל את בתי הספר באופן דיפרנציאלי: "שלוש פעמים בשבוע משנים את ההנחיות, זה כמו גשמים בלתי פוסקים, סליחה על הביטוי אבל מטמטמים אותנו".

נראה שהוא מדבר מדם ליבו בין היתר על ההנחיה שרק מפקח של משרד חינוך יכול לאשר מעבר של שכבה שלמה ללמידה מרחוק: "אני כמנהל רוצה להחליט בהתאם לאוכלוסייה שלי, בהתאם למדדים שיש בידי אם אני פותח שכבה או סוגר שכבה, וכיצד אני מחלק את התלמידים בחוסר כוח אדם מוחץ של המורים. כבר אי אפשר לדבר על למידה, הפכנו להיות שמרטפים. האופן שבו מתנהלת מערכת החינוך הוא תעודת עניות למדינת ישראל".

ספוואת טאהא הוא מנהל בית הספר אל-זהרא בכפר קאסם. הוא מסביר כי במגזר הערבי לא קיימת בעיה של מחסור בכוח אדם ובעובדי הוראה, אלא שגם הוא מאס בהנחתות מלמעלה.

"מציפים אותנו בכל כך הרבה הנחתות, נהלים ומסמכים שאני כבר הפסקתי לספור. זה יוצר עומס רב על המערכת, מציפים את המערכת בחומרי למידה, במסמכים על צמצום פערים, אבל בכלל אין למידה". בניגוד לחברה היהודית שבה יש את חגי תשרי, במגזר הערבי היה רצף למידה במשך ארבעה חודשים והוא הצליח לצמצם פערים בצורה טובה, אבל עכשיו זה לא קורה.

לדבריו, מאז הגל הנוכחי המנהלים הפכו להיות השמרטפים של כל המערכת: "אם זה משרד החינוך, הפיקוח, ראשי הערים, ההורים – כולם באים עם ביקורת למנהל. אם נתתם מנדטים למנהלים, תנו לנו סמכות ואוטונומיה. משרד החינוך נתן כלי למנהל בשם גפ"ן, אבל חונקים אותנו ולא נותנים לנו להשתמש בו. רוצים שנכתוב מהיום למחר תוכניות לצמצום פערים, הכלה. בשנה שעברה קיבלנו משאבים אדירים, השנה כבר אין משאבים ואף אחד לא שומע אותנו".  

 "הורים קראו לי נאצית"

ספק אם יהיה אפשר להתעלם מהיחס שמופנה כלפי המנהלים, ובבתי ספר רבים היחסים מול ההורים בשפל. "אני סופגת המון אש מההורים", מספרת אורנה שלי, "הם כעוסים שצריך להקפיץ אותם באמצע היום לקחת ילדים הביתה לבידוד, הם כועסים על זה שלא סוגרים את בית הספר ונותנים שקט. הם כועסים על זה שפועלים על פי ההנחיות, וכשמתגלה חולה מאומת משאירים בבית הספר תלמיד עם תו ירוק, בעוד תלמיד שהוא לא פטור בידוד נשלח הביתה. הם מקללים, הם צועקים. כבר ספגתי שאני נאצית, אני חיה תחת איומים. אבא של תלמיד אמר לי – 'בדרך כלל את דעתנית, אבל עכשיו את עושה מה שאומרים לך כמו בגרמניה הנאצית.

"יש בעיר קבוצה מאוד מיליטנטית של מתנגדי חיסונים שלא מוכנים להיבדק, מצאתי את עצמי מתחננת לאמא שתעשה לילד שלה בדיקת אנטיגן מוסדית אחרי שבבדיקה ביתית הוא יצא חיובי ואפילו הצענו לקחת אותו בעצמנו. אני עומדת בחזית כדי שהמורות שלי לא יספגו את זה. התחושה היא שלא נותנים לנו מקום ולא שומעים אותנו. אנחנו הבטן הרכה, ואם אנחנו נוטשים - אין איך להילחם".

"אין אוטונומיה"

"מנהלים עובדים אינספור שעות", מוסיפה דליה פרץ, "אין לי זמן לעצמי, לפעמים אני כותבת לי במחברת דברים בסיסיים כי אני חוששת לשכוח, מרוב שהעומס לא מאפשר לי לגלות אנושיות. מדברים הרבה על אוטונומיה למנהלים, אבל בפועל אין לנו שום אוטונומיה, כל דבר שאנחנו מקבלים אנחנו מגישים אינספור מסמכים לבקרה. אף אחד לא באמת סומך עלינו".

המפגש שלנו בזום נערך לקראת ועידת אשמורת למנהלים (מבית הסתדרות המורים) שתיערך ב-23 בפברואר ותעסוק בניהול וחדשנות כלכלית בתחום החינוך. בין היתר צפויות לקחת בה חלק שרת החינוך יפעת שאשא ביטון ומנכ"לית משרד החינוך הנכנסת דלית שטאובר.

אלא שלאור היחס שמגיע ממשרד החינוך ספק אם המנהלים מרגישים חדשניים. פוני: "כל הזמן חושבים שקונים אותנו במכתב או בפרסומת, נמאס לנו. מדברים על מנהלי בתי הספר כמנכ"לים של חברות. צריך להחליט אם אלו חברות קש או חברות היי-טק. יבינו את זה ביום שמישהו מאיתנו יישב בתפקיד מנכ"ל המשרד, ולא ינחיתו לשם תתי-אלופים שלא מבינים איך פועלת מערכת החינוך (מתייחס למינוי של יגאל סלוביק על ידי שרת החינוך יפעת שאשא ביטון, מינוי שהסתיים בטונים צורמים; נ"ד). צריך שהשכר יהיה נאות ומכבד לתפקיד, אז גם יהיה כוח אדם מיומן ולא כברירת מחדל".

מטרתה של ועידת אשמורת למנהלים היא העצמת מנהלי מוסדות החינוך כמנכ"לים ומתן כלים פרקטיים שיסייעו להם להפוך את בתי הספר ליחידות כלכליות מניבות ולחממות חדשנות.

לדברי ארי שטיינברג, מנכ"ל אשמורת מבית הסתדרות המורים, "אנחנו שומעים את קולות המנהלים מהשטח ומבינים את הצורך והחשיבות של עצמאות ניהולית עבורם. מערכת החינוך היא הקטר שמוביל את הרכבת של כלכלת ישראל".

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "המשרד רואה במנהלים את עמוד התווך של מערכת החינוך. הם ראויים לכל הוקרה על עבודתם המסורה להבטחת פעילותה הרציפה של מערכת החינוך, בתנאים קשים ומורכבים.

"לאור זאת, מקדמת שרת החינוך, יפעת שאשא ביטון, מדיניות של העברת סמכויות פדגוגיות ותקציביות לבתי הספר. הדבר מקבל ביטוי בקביעת מתכונת הלימוד ואופי הלימוד, העברת תקציב גמיש לטובת הטיפול בנושא האלימות ובכלל זה מתן מענים להיבטים רגשיים.

"אשר למחסור בכוח אדם - בשלב המיידי, פתחה שרת החינוך מאגר של 100 תקנים לגננות לצורך מילוי מקום. בימים אלה שוקד המשרד על מתן מענים וחלופות לטווח המיידי ולטווח הארוך גם לעובדי ההוראה בבתי הספר.

"בהתייחס לתוכנית גפ"ן, רוב מכריע של המנהלים גיבש תוכנית עבודה למימוש התקציבים שבמערכת. עם זאת, המשרד קשוב לטענות העולות בנושא זה".