לומדים בדרך הקשה: מערכת החינוך ממשיכה להיכשל בהפעלת יום הלימודים הארוך

דורשים שינוי: שעות העבודה של ההורים השתנו לבלי היכר, הצרכים הלימודיים והחברתיים של התלמידים גברו והעיריות ומשרד החינוך מוציאים מיליארדים על תוכניות להארכת שנת הלימודים. אלא שהמדינה נשארה מאחור - ובמקום להפוך את בתי הספר ל"בית השני" של התלמידים, מערכת החינוך בישראל בנויה טלאי על טלאי. מיום לימודים שמסתיים ב-13:00, לצהרון, לשיעורים פרטיים, לחוגים, לקבוצות ספורט ולתנועות נוער - כל אחד מפוזר במקום אחר, עם אחראי אחר ובעלות כספית נפרדת.

עוד בטרם נכנסה שרת החינוך לתפקידה, במשרד החינוך הוכנה תוכנית להארכת שעות הלימודים. בין השאר, הופיע בה מודל של בית ספר בוקר ובית ספר ערב - כלומר, לימודים, שיעורי העשרה וחוגים לאורך כל היום. במסגרת התוכנית נבחנה השתתפות כספית דיפרנציאלית של ההורים, המדינה והרשות המקומית. הכוונה הייתה להתחיל את התוכנית בקרב כיתות א'-ב' ולהמשיך לכל שכבות היסודי, אלא שההערכה הכלכלית שנעשתה לתוכנית גרמה לכך שלא הבשילה.

שירלי רימון-ברכה, מנהלת מינהל חינוך בעיריית תל אביב־יפו: "יום לימודים ארוך, עד השעה 16:00 או 18:00, הוא אחד הדברים הכי משני חיים שמערכת החינוך יכולה לעשות. זו תמיכה בשוויון הזדמנויות לאוכלוסיות מוחלשות, וזה רצף חינוכי גם לאוכלוסיות החזקות יותר. כיום יש צהרונים אבל רק עד כיתה ג', ואף אחד לא שואל מה קורה אחרי. זה נכון שמכיתה ד' אפשר כביכול להיות לבד בבית, אבל אנחנו לא מדברים על בייביסיטר אלא על חינוך - שילדים יישארו בבית הספר עד אחר הצהריים ולא ילכו הביתה למסכים, לשעמום או לרחוב".

"בית הספר - יותר מרק לימודים"

לדבריה, בית הספר הוא יותר מלימודים: "הוא גם מבנה חברתי וקבוצתי, הוא מקור לתמיכה רגשית לילדים, זה הבית השני. ראוי להפסיק להסתכל על 'ילד של בוקר וילד של אחר הצהריים', אלא על רצף חינוכי לימודי-רגשי-חברתי. תוכנית הלימודים כל כך עמוסה, שלמורות אין תמיד זמן לעסוק במיומנויות, ביכולות חברתיות, בחוסן. ככל שיהיו יותר שעות לילד בבית הספר, כך יהיה אפשר לאוורר ולהכניס מרכיבים קריטיים אחרים בלמידה".

היא מספרת על מה שקורה בתל אביב-יפו: "אצלנו יש יום לימודים ארוך ביסודי עד כיתות ג' בדרום העיר וביפו. עכשיו, לנוכח הפערים שנוצרו בקורונה והעובדה שהנוער כמעט לא היה בבית הספר בשנתיים האחרונות, אנחנו מאריכים את יום הלימודים בחטיבות בדרום וביפו ויוצרים מרחב חינוכי שלם: אפשרות לחבר בין היבטים לימודיים לבין היבטים חברתיים ורגשיים. למשל, לחבר בין אתגר במתמטיקה לבין אתגר של קיר טיפוס. כשהמחנכת אמונה על שני האתגרים, זה מכפיל כוח ומחזק גם את הלמידה וגם את הביטחון העצמי".

פרט לשקט הנפשי לילדים ולהורים, שינוי כזה במערכת החינוך יכול לצמצם בצורה דרמטית פערים בין תלמידים מבתים מבוססים לתלמידים מבתים שבהם שני ההורים עובדים ובקושי גומרים את החודש - או שאין להם היכולת והידע הנדרשים לעזור לילדיהם בשיעורי הבית. זאת ועוד, כיום לא כולם יכולים להרשות לעצמם שיעורים פרטיים, ארוחה חמה וחוגים.

ד"ר איריס בן-דוד הדר, מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר־אילן: "בעבר היה בישראל יום לימודים ארוך. תלמידים אפילו לקחו חלק בשיעורי כלכלת בית והכינו אוכל בעצמם, אבל זה נעלם. בית ספר צריך להפוך לבית חינוך, לא רק ללמוד מקצועות אלא לספק לתלמיד את כל הצרכים. האבסורד הוא שיש יישובים שמתקיים בהם סוג של יום לימודים ארוך, ואלה דווקא יישובים חזקים שבהם ההורים משלמים הרבה כסף על שעות משלימות".

הפערים שוברים שיאים

"הפערים במערכת החינוך שוברים שיאים, ואנחנו במקום הראשון והמפוקפק בקרב מדינות ה־OECD. הם כל כך גבוהים, כך שההישגים של התלמידים המובילים גבוהים פי 2.3 לעומת אלה של החלשים. עברנו את הגבול. אם לא נוביל מדיניות שתוביל לצמצום הפערים, נראה אותם זולגים גם לכלכלה ולחברה - ובעתיד זה יביא לתחושות של הדרה בקרב קבוצות מוחלשות, שלא מוצאות את עצמן בחברה הישראלית", סיכמה.

זו אולי נשמעת תוכנית גרנדיוזית שתדרוש הכפלה של תקציב מערכת החינוך, אבל אין זה כך. ישראל השקיעה בשנים האחרונים מיליארדים במערכת החינוך, והתקציב השנה עומד על 55 מיליארד שקלים - חלק מהסכום מיועד לתנועות נוער ולתוכניות לצמצום פערים. לצד זה, חלק גדול מההורים משלמים עבור צהרונים, חוגים ותל"ן (תוכנית לימודים נוספת בתוך שעות הלימודים). המשמעות היא שעם ניתוב נכון של התקציבים אפשר לייצר מודל יעיל ומתפקד.

שלומי ירוחם, יו"ר הנהגת ההורים במעלה אדומים: "הקורונה שינתה ולימדה אותנו דברים, והגיע הזמן שמערכת החינוך בארץ תתקדם ותתייעל כמו באירופה. מעבר לחמישה ימי לימודים ארוכים, שמכילים בתוכם הכל - הכנת שיעורי בית, שיעורים פרטיים, חוגים, הזנה, תנועות נוער ועוד, יסייע כלכלית להורים וימנע פערים חברתיים ולימודיים.

"הורים יוצאים לעבודה שלכל המוקדם מסתיימת ב־17:00, מה שדורש מהם לשלם לצהרון או לבייביסיטר שיוציא מבית הספר. כל זה לפני שדיברנו על ההגעה הביתה - אז יושבים על שיעורי הבית ורצים לחוג או לתנועת הנוער. שלא לדבר על זה שיש משפחות שלהן אין אפשרות כלכלית לכל אלו, ואז נוצרים פערים גדולים. הגיע הזמן לעשות שינוי אמיתי, גם אם הוא נראה בלתי אפשרי" .