המורה איבדה את אביה בתאונה - והפכה את החינוך התעבורתי למשימת חייה. עפרה שוראקי היתה רק בת 10 כאשר אביה שמעון קפטה ז"ל נהרג לפני יותר מ־30 שנה בתאונת דרכים.
כעת, בתור מורה לחינוך תעבורתי באולפנת עלמא אמונה, היא שמה לעצמה למטרה ללמד כיצד יש להתנהג נכון בכביש לא רק כדי לעבור תיאוריה, ומשתפת את סיפורה האישי.
"זה היה ל"ג בעומר. אבא הבטיח שיחזור מהעבודה וייקח אותנו לבילוי משפחתי כי הוא היה בחופש", נזכרת שוראקי, המלמדת באולפנת אמונה לאמנויות בירושלים, ביום ששינה את חייה. "אבא שלי היה בדרכו ליום עבודה בירושלים, ובדרך לשם פגע בו רכב צה"לי, לאחר שהנהג היה ככל הנראה עייף אחרי לילה לבן".
אביה, שהיה אז רק בן 42 עם שלושה ילדים בבית, נהרג במקום עקב חבלה בצוואר. "אני זוכרת שלקחו את אמא שלי לבית חולים, כנראה כדי לזהות אותו, והבית התמלא באנשים מהיישוב שבו גרנו - אז כבר הבנתי שאבא שלי לא יחזור. זה מקרה שטלטל את החיים שלנו. החיים בלי אבא היו מאתגרים, ותחושת החסר מלווה אותנו עד היום", הוסיפה.
לימים הפכה עפרה מורה לחינוך גופני, ובשנים האחרונות היא מורה לחינוך תעבורתי. "את הוראת מקצוע החינוך התעבורתי קיבלתי כאות משמיים", היא אומרת. "אני רואה בהוראת המקצוע שליחות של ממש, בפרט כשליחות מצילת חיים. בשלב מסוים אני מספרת את הסיפור האישי שלי והשלכותיו ואני מאמינה שזה מחלחל לליבן של התלמידות. זה גורם להן להתייחס למקצוע הרבה יותר ברצינות. רכב עלול להיות גם כלי נשק, זה יכול להפוך את החיים אם נוהגים בחוסר אחריות".
מבקשת לסגור מעגל
כיום עפרה מבקשת לסגור מעגל אחרון ולפגוש את הנהג שפגע ברכבו של אביה: "אני יודעת את שמו ושהוא גר באשדוד. התאונה התרחשה ב־4 במאי 1988. הייתי רוצה לפגוש אותו ולשמוע ממנו מה היה שם ואיך זה השפיע עליו. הלוואי שיכולתי להעביר יחד איתו שיחות לתלמידות, שיראו את שני הצדדים של הסיפור. שיספר את הסיפור שלו, מה קרה לו כבחור כל כך צעיר ולאן החיים לקחו אותו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו