בלי פיקוח ובדיקת נתונים: צפיפות במערך ההסעות לבתי הספר

למרות סכנת ההדבקות של תלמידים בנגיף הקורונה בהסעות לבתי הספר מדי יום, משרדי החינוך והבריאות לא אוספים או מחזיקים נתונים על הנדבקים ועל המבודדים.

כ־350 אלף תלמידים במערכת החינוך עושים את דרכם אל בית הספר וממנו בהסעות. חלקם באוטובוסים ייעודיים, שם מתערבבים תלמידים משכבות גיל שונות. כמעט שנתיים של מגיפה, וטרם נערך מדגם כדי לברר כמה תלמידים נדבקו בהסעות בשנת הלימודים הקודמת ומה השיעור שלהם מסך הנדבקים. למעשה, אפילו כמות התלמידים שנכנסו לבידוד בעקבות חולה מאומת בהסעה לא נמדדה ומספרם אינו ידוע.

פרופ' חגי לוין, לשעבר יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור: "יש פוטנציאל להעברה רוחבית של הנגיף. יש לנתח את הסיכון להדבקה לא רק בכיתת הלימוד, אלא גם בהפסקות, בהגעה למערכת החינוך ובחזרה ממנה"הסעה לבית הספר

"מחקרים מראים כי יש פוטנציאל להדבקה בנסיעה משותפת", אומר פרופ' חגי לוין, לשעבר יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, "יש חשיבות מוגברת להתייחסות מקצועית לנושא ההסעות מכיוון שמתערבבים בהן לעיתים קרובות ילדים ממסגרות לימוד שונות, ולכן יש פוטנציאל להעברה רוחבית של הנגיף. יש לנתח את הסיכון להדבקה לא רק בכיתת הלימוד, אלא גם בהפסקות, בהגעה למערכת החינוך ובחזרה ממנה".

לדברי פרופ' לוין, בעזרת היערכות מתאימה ניתן לצמצם את הסיכון. הוא מונה, למשל, פתיחת חלונות, הקטנת צפיפות, תכנון של ערבוב התלמידים, עטיית מסיכות והתקנת חוצצים. גם איסוף מידע על הדבקות בהסעות יכול לסייע להערכת הסיכון ולצמצומו באופן מושכל, מסביר לוין.

היעדר פיקוח

מלכודת ההדבקות אינה הבעיה היחידה בכל הנוגע להסעות תלמידים, תחום שבשנים האחרונות מתנהל ללא בקרה על חברות הסעה וסובל מליקויי בטיחות. משרד החינוך והרשויות המקומיות מוציאים כ־3 מיליארד שקלים בכל שנת לימודים על ההסעות, אך עדיין מדובר באחד התחומים הפרוצים ביותר במערכת החינוך.

רוב התלמידים לומדים קרוב לבית. עם זאת, תלמידים רבים מתגוררים רחוק מבית הספר במועצות המקומיות והאזוריות או משתייכים לחינוך המיוחד - ולכן צריכים הסעה. כ־337 אלף תלמידים במערכת החינוך היו זכאים בשנת הלימודים תש"ף להסעה, כ־279 אלף מהם בחינוך הרגיל והיתר בחינוך המיוחד. בסך הכל, העלות השנתית המוערכת של הסעות התלמידים על ידי הרשויות המקומיות היא כ־2.7 מיליארד שקלים. עלות הסעה פר תלמיד בחינוך המיוחד היתה כ־16 אלף שקלים בעיר וכ־30 אלף שקלים בשנה אם התלמיד מתגורר במועצה אזורית. בחינוך הרגיל, עמדה העלות להסעת תלמיד על 2,179 שקלים אם הוא גר בעיר או על 3,337 שקלים אם הוא גר במועצה אזורית (בשנת 2019).

אלא שדו"ח מבקר המדינה שהתפרסם לאחרונה חשף שורת ליקויים בממשק שבין הרשויות, משרד החינוך וחברות ההסעות. ראשית, נראה כי כמעט שלא נערכת ביקורת לחברות. כך למשל, הדו"ח סקר שש רשויות מקומיות: מודיעין עילית, עראבה, אבן יהודה והמועצות האזוריות גולן, לכיש ושדות נגב. חמש רשויות לא ערכו ביקורת כלשהי, וגם ברשות המקומית השישית, המועצה האזורית שדות נגב, נערכו ביקורות בודדות בלבד. מעבר לכך, גם כשנמצא שחברות ההסעות הפרו הסכמים ואף הסיעו תלמידים באופן בלתי בטיחותי, אף אחד לא נקט כלפיהן סנקציות.

הליקויים בחינוך המיוחד

הדו"ח מונה עוד עשרות ליקויים נוספים. לדוגמה, אף שעוד ב־2014 חוק לימוד חינוך חובה הורחב לגילי 4-3, משרד החינוך לא משתתף במימון הסעות לילדים בגילים אלה. הסיבה היא בעיות בטיחות הכרוכות בהסעתם.

בדו"ח נמצא עוד כי הבטיחות בהסעות של תלמידי החינוך המיוחד לוקה בחסר. משרד החינוך לא השלים את התקנות להסעה בטיחותית של ילדים עם מוגבלות מגיל 3 ואילך. ליקויים נמצאו גם באופן בחירת המלווים בהסעות. למעשה, הרשויות המקומיות לא בדקו אם המלווים מוכשרים או מסוגלים ללוות ילדים עם מוגבלויות.

מילה סנדלר היא אמה של גאיה מכפר תבור שבגליל, תלמידה בגן של החינוך המיוחד. כבר שנים שסנדלר מתריעה בפני המועצה ומשרד החינוך בדבר התנאים הבלתי אפשריים בהסעות ועל הסכנה שבהם.

מילה סנדלר, אם לילדה בחינוך המיוחד: "נהגים העבירו ברכב אוכל של בעלי חיים והריח גרם לפרכוסים של אחד הילדים, זה היה מזעזע. יש שם ליקויי בטיחות חמורים ולאף אחד לא אכפת - זו סכנת נפשות"

"כלי הרכב ששולחים מתחלפים, וחלקם אינם עומדים בתקן של הבטיחות. יש כלי רכב שחגורות הבטיחות בהם לא תקינות", היא אומרת, "בכלי רכב אחרים אין מזגן, דבר שבחודשי הקיץ הופך את הנסיעה לבלתי אפשרית".

סנדלר מדברת על תחום פרוץ: "לא מעט פעמים החברה שזוכה במכרז מעסיקה קבלני משנה. לאף אחד לא אכפת מה הולך בהסעות. היה מצב שנהגים היו מעבירים ברכב של ההסעות אוכל של בעלי חיים והריח גרם לפרכוסים של אחד הילדים, זה היה מזעזע. כל נסיעה כזאת היתה סיוט, עד שלא הייתי מוכנה לעלות עם הילדה לרכב ונסענו באוטובוסים. במקרים אחרים תיעדתי נהגים משוחחים בטלפון בזמן נהיגה ללא דיבורית. יש שם ליקויי בטיחות חמורים ולאף אחד לא אכפת - זו סכנת נפשות".

מארגון בזכות נמסר: "לצערנו כבר יותר מ־25 שנים משרד החינוך גורר רגליים בנושא ההסעות של תלמידים עם צרכים מיוחדים, אף על פי שמדובר בדיני נפשות ולמרות עשרות פניות, ועדות ודיונים. הגיע הזמן שמשרד החינוך יבין שהוא אחראי לתלמידים מרגע עלייתם להסעה ועד חזרתם הביתה - יתקין תקנות שיסדירו את הכללים בצורה הברורה ביותר, ידאג לאכיפתן ויהיה כתובת עבור בעיות".
מכפר תבור נמסר בתגובה: "הרכבים של חברת ההסעות נבדקים אחת לחודש על ידי קצין בטיחות ותעבורה מוסמך מטעמם, כך שהם עומדים בכל הסטנדרטים שהוגדרו על ידי משרד החינוך. האם קיבלה את המענה הטוב ביותר ומלוא ההתייחסות לנושאים שהיא העלתה בפנינו. בנוגע לטענה שיש בידיה תיעוד על שימוש בטלפון נייד בזמן נסיעה ללא דיבורית - הנושא לא הובא לידיעתנו ולידי חברת 'ארז הסעות'. אם יגיע תיעוד שכזה, נפעל במלוא החומרה".

ממשרד החינוך נמסר: "המשרד מתקצב את נושא ההסעות, אך האחריות לתפעול ההסעה היא של הרשות המקומית. יחד עם זאת, המשרד יבדוק את הטענות אל מול הרשות ויוודא שמקרים מסוג זה לא יישנו".