הניסוי שלא מונף: כך הוחמצה ההזדמנות לטפל בצפיפות בכיתות הלימודים

שנת הלימודים תשפ"ב תחל בספטמבר בצל הגל הרביעי של הקורונה, והקפסולות עשויות לחזור לחיינו מהר מהצפוי. במציאות הזאת יותר ויותר מומחים שואלים מדוע לא למנף את הלמידה בקבוצות קטנות במערכת החינוך, שסובלת ממילא מצפיפות ביחס למדינות בעולם המערבי.

בכל זאת, לאורך תקופת הקורונה המדינה הוציאה מיליארדי שקלים כדי להשאיר את בתי הספר פתוחים. משרד החינוך גייס כ־13 אלף עוזרי הוראה שנכנסו ללמד בכיתות א'-ד', שחולקו לקפסולות. אלא שביוני עוזרי ההוראה פוטרו.

על רקע זה, אנשי חינוך רבים טוענים כי הוחמצה הזדמנות לשינוי כשהמהלך היה יכול להמשיך לתוכנית רב־שנתית. בעמותת "כולנו משפחה" אף שלחו מכתב לשרת החינוך החדשה, יפעת שאשא־ביטון, שקרא לצמצום מספר התלמידים בכל כיתה, דבר שישפיע על ההישגים ועל אווירת הלימוד.

שאלה של השקעה

הקטנת מספר התלמידים בכיתות מושפעת משלושה גורמים עיקריים: מבנים שישמשו כיתות, עובדי הוראה שילמדו והחשוב מכולם - תקציב. נכון, לא מדובר בתקציב זניח, אלא במיליארדים. רק גיוסם של 13 אלף עוזרי חינוך בתקופת הקורונה עמד על 2.6 מיליארד שקלים. על מנת לפצל את כל שכבות הגיל בבתי הספר היסודיים נדרשים כ־8 מיליארד שקלים.

"לא צריך עוד קורונה כדי להוכיח שרצוי להישאר בקפסולות ובקבוצות למידה קטנות", אומרת רונית תירוש, אשת חינוך שהייתה מנכ"לית משרד החינוך. "השאלה היא כמה המדינה מוכנה לתקצב את זה בסדרי העדיפויות שלה. מצד אחד זה לא יקרה ביום אחד, לא מהרגע להרגע, צריך תוכנית רב־שנתית. מנגד, ברור שדברים לא קורים מעצמם. שינויים קורים רק כשקורה משהו גדול כמו הקורונה או המחאה החברתית. אז הממשלה נלחצת".

כשהייתה חברת כנסת, תירוש העלתה הצעות חוק לצמצום מספר התלמידים בכיתות במהלך שיימשך לאורך עשור, אך כמו הצעות רבות - זה לא יצא לפועל. "השרים מחפשים דברים שיש בהם נראות מיידית, 'לגזור את הסרט'. כמו כן, יש תמיד מלחמת קרדיטים. שר חינוך לא יכול להחליט שהוא עושה את זה בלי שיש לו תקציב ייעודי, נוסף על התקציב הקיים, ולכך הוא צריך את שר האוצר, שיעדיף לנתב את הכסף למטרות אחרות שיירשמו על שמו. יש פה מלחמת אגו, התלמידים משלמים את המחיר ולאף אחד לא אכפת".

האם הקטנת כיתות היא הפתרון?

"כשהייתי מנכ"לית משרד החינוך ואמרתי שיש להקטין כיתות, במשרד האוצר הביאו מחקר שמראה שכביכול זה לא מה שישפר את ההישגים הלימודיים. אכן יש מחקר כזה, אך מנגד יש הרבה מחקרים שמראים שצמצום מספר התלמידים בכיתה הוא הפתרון. הייתי מורה מספיק שנים כדי לומר מניסיון שזה עוזר שיש כיתה קטנה. ככה כל ילד יקבל מענה ותשומת לב, וזה מה שימנע את גדילת הפערים ויחסוך את המשאבים הרבים שמוקצים לתוכניות לצמצום פערים".

מיליארדים בוזבזו

המשאב המשמעותי ביותר במערכת החינוך הוא המורים. התלמידים, בעיקר ביסודי, זקוקים ליחס אישי. אלא שכבר כיום מערכת החינוך מתמודדת עם אתגר של גיוס מורים טובים ועם מחסור במורים מקצועיים, כלומר כאלה שלמדו את התחום שהם מלמדים.

המחסור מתבטא בעיקר במקצועות דוגמת אנגלית, מתמטיקה ולשון. לשם המחשה: רק 40 אחוז מתוך 10,000 מורים למתמטיקה ביסודי הם בעלי הכשרה להוראת המקצוע. באנגלית, כ־50 אחוזים מהמורים שמלמדים את המקצוע חסרי הכשרה מתאימה. בה בעת, בשנה וחצי שעברו מאז פרצה הקורונה בישראל, המדינה בזבזה מיליארדים על תשלומי חל"ת או דמי פיטורים לאנשים שאיבדו את עבודתם בגלל המגיפה, רבים מהם אקדמאים. אלה היו חודשים מבוזבזים, שבהם היה אפשר לנצל את המשבר, לגייס מורים, להכשיר אותם בתוכניות ייעודיות של שנה (שכבר קיימות) ולראות אותם כבר בשנת הלימודים הקרובה.

"בקורונה לא הסתכלו לטווח ארוך. ניסו לפתור את הבעיות לטווח הקצר, אולם לא ראו את זה כהזדמנות לשינוי בר קיימא במערכת החינוך", מסבירה פרופ' ציפי ליבמן, נשיאת מכללת סמינר הקיבוצים. לאורך תקופת הקורונה הכשירה המכללה אקדמאים להוראה, בין היתר בתוכנית אינטנסיבית בת שנה אחת.

"אין ספק שאנחנו צריכים להקטין את הכיתות בבתי הספר, בלי קשר לקורונה. הכיתות שלנו גדולות לעומת מדינות אחרות, שם היה קל יותר להשאיר את בתי הספר פתוחים כי היו הרבה יותר אנשי צוות. בסוף אני חושבת שהייתה בכל פעם תחושה שהקורונה תכף נגמרת, וגם עכשיו עם החיסונים מגלים שזה לא כך בהכרח. אני לא יודעת איך נערכים לשנה הזאת, לא ידוע לי על היערכות אינטנסיבית".

האם ניתן להכשיר מורים בזמן קצר?

"אפשר להכשיר אקדמאים לתפקידי הוראה בתוך שנה, אם עושים זאת בתוכניות מותאמות ובאופן אינטנסיבי. משרד החינוך בהחלט עשה מאמץ ויצא בקמפיינים לאלו שפוטרו, זה אכן קרה בשטח. גם אנחנו מכשירים סטודנטים בתוכניות כאלה. עם זאת, צריך לזכור שלא כולם רוצים לעסוק במקצוע. זה לא המקצוע הכי אטרקטיבי, וגם אנחנו רוצים לקבל רק מועמדים איכותיים ולא כל אחד. בסוף יש פה החלטות שמתקבלות לא ברמת משרד החינוך אלא ברמה של המדינה, שצריכה להקצות לזה תקציבים. אנחנו לא קיבלנו עוד תקציבים כדי להכשיר מורים חדשים".

ליישם את הפיילוט

האתגר השלישי הוא כאמור מבנים וכיתות לימוד. כאן נדרשה עבודה מאומצת אך אפשרית של הרשויות. המטרה היא לא להשאיר את כיתות ה' ומעלה שוב בבית ללמידה מרחוק, אלא להוסיף לבנות עוד כיתות בתוך בתי הספר או להפוך מבני ציבור אחרים לכיתות לימוד.

"תקופת הקפסולות הוכיחה שאפשר גם אחרת", אומרת ליטל אפטר, אם לשלוש בנות, אשר שתיים מהן תלמידות במערכת החינוך, "אומרים כי הצורך הוא אבי ההמצאה. אז בתקופה הזאת היה צורך, וכדי לעמוד בהנחיות, מצאו והמציאו פתרונות יצירתיים. היה צריך להכשיר סביבות למידה חדשות, להשמיש מבני ציבור, לגייס תומכי הוראה וסטודנטים להוראה, לבנות מחדש את מערכת השעות ועוד - אבל זה קרה. במקומות שהיו מנהיגות חינוכית ורשות מקומית מחויבת, הוכיחו שזה אפשרי".

לדבריה, "יש לנו בית ספר מעולה, מנהלת נפלאה ומורה מצוינת, ועדיין - המורים הכי טובים לא יצליחו ללמד באופן דיפרנציאלי ואיכותי 35 ילדות וילדים בכיתות א'-ב'. יש כאלה שבראשית הדרך קוראים באופן שוטף, וכאלה שלא מזהים אותיות. עם 17 ילדות וילדים החוויה הזאת תיראה אחרת לגמרי. זאת הזדמנות אמיתית לראות את הילדים שלנו, שמסתתרים כבר שנה וחצי מאחורי המסיכה. אפשר וצריך לבנות תוכנית הדרגתית ליישום. הקורונה הגיעה ללא התרעה מוקדמת, ובאבחה אחת כולם היו צריכים להתארגן בהתאם. עתה אפשר להיערך כראוי וליישם את הפיילוט הלאומי, שהוכח כבר כהצלחה".