נפרדים משנת הקורונה בבתי הספר: "לא אתגעגע לריחוק מהחברים"

הבוקר זה קורה: שנת הלימודים תשפ"א, שהתקיימה בצל הקורונה, תגיע לסיומה היום (שלישי) בבתי הספר היסודיים ובגני הילדים.

1,661,890 תלמידים ייצאו היום באופן רשמי לחופשת הקיץ (חלקם ימשיכו לבתי הספר המלמדים) לאחר שנה רוויית קשיים, מתווים מסובכים ובלתי הגיוניים, חשש וחרדה, ירידה בציונים והרבה שעות מול מסך המחשב מהבית - בתקווה ששנת הלימודים הבאה תהיה שונה לחלוטין.

"לא אתגעגע למתחים שנוצרו בבית"

עומר צאיג (9.5) סיים כיתה ד' בבית הספר "מורשת נריה" בגבעת שמואל. "אני לא אתגעגע לשלושת הסגרים שבהם היה אסור לצאת מהבית, ובעיקר אסור היה לפגוש חברים, אלא היה אפשר לראות אותם רק בזום", הוא מספר. "עוד דבר שאני לא אתגעגע אליו הוא כשהמורה היתה נכנסת לכיתה ואומרת 'ילדים, כולם בבקשה לשים מסיכות'".

הקורונה הביאה, כידוע, להרבה מתחים בבית. "היו מצבים שסיימתי ללמוד בזום, אבל אח שלי או אחותי עדיין המשיכו את יום הלימודים. זה אומר שאני צריך להיות בשקט כדי שזה לא יפריע להם". ויש לו כבר תוכניות לחופש הגדול: "אני מתכונן לגלוש עם אבא שלי בים, ללכת לקייטנה עם חברים ולעשות כיף. אני מקווה שהקורונה לא תפריע ואז הפארקים, מקומות הבילוי וגני השעשועים ייסגרו. אני מאוד מקווה שהשנה הבאה תיראה כמו שנה רגילה לחלוטין".

ניב בר גיא הוא ראש מינהל החינוך במועצה האזורית מטה יהודה, האחראי על אלפי תלמידים. אחד מסימני ההיכר של הקורונה היו המתווים שכל הזמן השתנו. "לא אתגעגע להנחתות של משרד החינוך, שפורסמו לא פעם במוצאי שבת ויצרו מציאות מורכבת של חיפוש אחר כיתות לימוד ויצירת מערכת שעות חדשה", אומר בר גיא, ונזכר באופן התכוף שבו נכנסו תלמידים ומורים לבידוד.

"גם לא אתגעגע לעשרות ומאות השעות של דיונים עם צוותי מורים ומנהלים כדי לסייע בהתמודדות עם מצבים של בידודים רחבי היקף, שגרמו לנו לסגור קהילות חינוך". עם זאת, לדבריו זו היתה גם שנה של הזדמנויות: "הגענו יחד עם המורים והמנהלים עד פתח הבית של התלמידים כדי לשמח אותם, גם בדרך קולינרית. יצרנו תוכניות לימוד היברידיות - למידה בכיתה ומרחוק, ושילבנו תוכניות הע שרה שנותנות מענה חברתי, רגשי ולימודי, ואף מסייעות לתלמידים רבים לצמצום פערים".

לירז דויקר היא מחנכת בכיתת חינוך מיוחד בבית הספר אחוות אחים בקרית מלאכי ואמא לשלושה. "אחד הדברים הקשים ביותר שהיו בקורונה היה הריחוק החברתי והפיזי מהתלמידים. נוכחתי לגלות עד כמה החיבוק והחיוך שלהם משמעותיים בחיי. השיח הרגשי בבוקר אומנם הת נהל בכל יום, אך הוא לא היה אותו הדבר. האנרגיות היו שונות".

"לא אתגעגע לישיבות בזום"

לצד הגעגוע לתלמידים, היא ציפתה לראות שוב גם את חברותיה וחבריה לעבודה: "דבר נוסף שלא אתגעגע אליו הוא לישיבות בזום. אומנם היה כיף לשוחח בפיג'מה, אך זמזומי השיחות בחדר המורים, ריח הקפה, השיחות על הספסל בתור נות - כל זה לא היה שם והיה לי מאוד חסר". לדבריה: "אינטראקציה ותקשורת הן הבסיס להתפתחות ולה עצמה. הזום לא יחליף לעולם את המגע האנושי ואת החיבור הפיזי בין צוות המורים לתלמידים, ואת ההפסקה הצוהלת בחצר. כעת, יחד עם אגף החינוך בעיריית קרית מלאכי, אנחנו כבר מתכוננים לשנה הבאה בתקווה שתהיה שגרתית לכל אורכה".

ליאת גלנץ מטירת יהודה היא אמא לחמישה. שלושה מילדיה הם תלמידים במערכת החינוך והיא יודעת למה לא תתגעגע. "שנה כזאת מאתגרת לא זכורה לי, זו הייתה שנה שבה נאלצתי לגייס את כל תעצומות הנפש שבי ולהתהדר בשלל תארים ומקצועות שבהם לא בחרתי - מורה, עובדת סוציאלית, פסיכולוגית, לעיתים שוטרת, וגם זו האמונה על ערוץ החברה הדיגיטלית שפתחתי בבית".

לדבריה, הקורונה הובילה את ההורים למיצוי היכולות הפנימיות שלהם שמעולם לא ידעו שהן טמונות בהם: "אנו היינו אלו שהכילו את החששות, את התסכול, את הכאב ואת הפחדים מצד הילדים בגין תסמיני הקורונה.

אנו עדיין נאבקים להשלמת הפערים ולהחזרת החיים למסלולם ול שגרה המבורכת. אז לכי לשלום, 'גברת קורונה', אשמח שיחד איתך יתמוססו שאר הכישורים הנלווים, ושתשאירי לי את התואר שממנו אני נהנית יותר מכל - להיות פשוט אמא".