בעוד מספר ימים יחזרו מיליוני תלמידים אל הכיתות. מערכת החינוך תפגוש שם דור שהיא כבר מכירה היטב, אבל עדיין לא תמיד יודעת כיצד להתמודד איתו. זהו דור שהתבגר בתוך רצף כמעט בלתי פוסק של שינויים. קורונה, מלחמה, 7 באוקטובר, פינוי מהבית, אובדן, אזעקות, הורים שנעדרו לתקופות ארוכות בגלל מילואים ושגרה שהופרה שוב ושוב.
לא כל בני הנוער בישראל עברו את אותן חוויות ולא כולם מתמודדים עם טראומה. אבל רבים מהם למדו בשנים האחרונות, בגיל צעיר מדי, שהמציאות יכולה להשתנות באופן טרגי. אם זו נקודת המוצא שלהם, גם הדרך שבה אנשי החינוך פוגשים אותם צריכה להשתנות.
כדי לראות איך שינוי כזה נראה במציאות, צריך להגיע לשער הנגב. בין קהילות שפונו, משפחות שחזרו הביתה וכאלה שעדיין מנסות לבנות מחדש שגרה, מגיעים מדי בוקר לבית הספר ניצן נירים בני נוער שעבורם השנים האחרונות אינן אירוע שמדברים עליו בשיעור, אלא החיים עצמם. כאן מנסים להתחיל לא רק במה שהתלמיד צריך ללמוד, אלא במה שהוא עבר ובדרך שבה אפשר להגיע אליו.
הסיפור שממנו צמח בית הספר התחיל שנים קודם. ניצן ליבשטיין ז"ל גדל בכפר עזה והתמודד מילדות עם פוסט טראומה בעקבות נפילת פצמ"ר. ניצן התקשה למצוא את מקומו במסגרות החינוכיות, עד שעבר לכפר הנוער נירים. שם מצא מסגרת שידעה להתאים את הדרך אליו, סיים את לימודיו בהצטיינות והמשיך למכינה קדם צבאית. לאחר שנרצח ב-7 באוקטובר, ורד אמו של ניצן, יחד עם נירים הקימו את בית הספר שנושא את שמו.
כדי להבין את בני הנוער של היום, צריך גם ללמוד לזהות מחדש את סימני המצוקה שלהם. הסתגרות, נשירה סמויה מהלימודים או התרחקות מהמסגרת יכולות להיראות כמו חוסר עניין או ויתור, אבל לעיתים הן תמרורי אזהרה לקושי עמוק יותר. האתגר של הורים ומחנכים הוא לא להסתפק במה שרואים מבחוץ, אלא לנסות להבין מה עומד מאחורי השינוי בהתנהגות.
אחרי שנים של חוסר יציבות, בני נוער זקוקים למבוגרים ולמסגרות שיחזירו להם תחושת ביטחון. הידיעה שיש מי שמחכה להם בבוקר, שיש מסגרת ברורה וגם ביום פחות טוב לא מוותרים עליהם, היא הבסיס שממנו אפשר להתחיל להתקדם. דווקא כשיש ביטחון ויציבות, אפשר להציב דרישות, לייצר הצלחות ולהחזיר בהדרגה את תחושת המסוגלות.
ולפעמים הדרך אליהם בכלל לא עוברת דרך מילים. בניצן נירים משתמשים במסעות שטח ככלי טיפולי מרכזי ומשמעותי יחד עם חוגים מיוחדים כמו אופניים וכלבנות כדי לבנות מחדש אמון ומסוגלות. כשנער יוצא למסע, פוגש קושי ומגיע למקום שלא האמין שיוכל להגיע אליו, הוא מקבל משהו שקשה להעניק בשיחה. הוכחה שהוא עדיין מסוגל.
לא כל נער בישראל עבר את מה שעברו בני הנוער בעוטף. אבל דווקא מהמקום שבו ההתמודדות היא הקיצונית ביותר אפשר ללמוד משהו על דור שלם. כהורים ומחנכים, אנחנו צריכים פחות למהר לשפוט את מה שאנחנו רואים מבחוץ ויותר לנסות להבין מה עומד מאחוריו. לא לוותר על דרישות וציפיות, אלא להבין שלפעמים צריך לשנות את הדרך אליהן.
בעוד מספר ימים הם יחזרו לכיתות. אחרי שנים שבהן בני הנוער נדרשו להסתגל שוב ושוב למציאות שהשתנתה סביבם, הגיע הזמן שגם אנחנו נדע להשתנות עבורם.
נורית טל שמיר, מנכ"לית נירים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו