"אתם לא אשמים באנטישמיות": שורד אושוויץ במכתב אישי לסטודנטים היהודים

עם פתיחת שנת הלימודים האקדמית ברחבי העולם, ובצל האנטישמיות הגואה בקמפוסים מאז ה-7 באוקטובר, צפויים מאות אלפי סטודנטים יהודים לקבל מכתב אישי ומסר מצולם משורד השואה ואיש החינוך, נייט לייפציגר בן ה-98.

מדובר במהלך בינלאומי שאותו מוביל ארגון "מצעד החיים העולמי", ואליו נרתמו שורה ארוכה של ארגונים יהודיים, ארגוני סטודנטים וגופים הפועלים בקמפוסים. בין השותפים להפצת המכתב נמנים התאחדות הסטודנטים היהודים העולמית (WUJS), הסוכנות היהודית, ארגון ASHER, ההסתדרות הציונית העולמית, ארגון הקהילה הישראלית-אמריקנית IAC , וכן ארגון Students Supporting Israel (SSI). המכתב מופץ החל מהיום, ה-1 בספטמבר, היום שבו פרצה מלחמת העולם השנייה.

מציאות של פחד וזהות מוסתרת

בגיל 15 נשלח לייפציגר עם משפחתו למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, שם הופרד מאמו ומאחותו, שאותן לא ראה שוב לעולם. יחד עם אביו, הוא שרד את אושוויץ, את צעדת המוות ומחנות נוספים. כיום הוא מתגורר בקנדה, ולאורך עשרות שנים הוא מקפיד לספר את סיפורו לדורות הבאים במסגרת מצעד החיים. דאגתו של לייפציגר נובעת מהרדיפה שחווה על בשרו כנער תחת הכיבוש הנאצי, אך גם מאירועים עכשוויים. רק לפני מספר חודשים, בבניין שבו הוא מתגורר בטורונטו, אירעו שני מקרים שבהם נתלשו מזוזות מדלתות של דירות שבהן מתגוררים יהודים קשישים, בהם גם שורדי שואה.

במכתבו פונה לייפציגר אל הסטודנטים שחוזרים לקמפוסים, בעת שהזהות היהודית שלהם והקשר לישראל הפכו עבור חלקם לנושא שעליהם להסביר או להצדיק. הוא מתייחס לכאב, לפחד ולכעס שהם נושאים מאז פרוץ המלחמה, ומציין כי ייתכן שראו כיצד רצח וחטיפה של יהודים נענו בתירוצים, בחגיגות או בשתיקה. על רקע החשש של חלק מהצעירים לענוד מגן דוד או כיפה, הוא כותב להם כי הם אינם אחראים לשנאה המופנית כלפיהם, וכי אינם צריכים להסתיר את מי שהם כדי לזכות בזכות להשתייך. "לעולם אל תאפשרו למי ששונא אתכם להגדיר אתכם", הוא פוסק.

המולדת היהודית וההבחנה מאפליה

לייפציגר מבקש מהצעירים לא לאפשר לאיש לכפות עליהם בחירה כוזבת בין זהותם היהודית לבין מקומם בעולם הרחב. הוא מבהיר כי איש אינו צריך לדרוש מהם להתכחש להיסטוריה, להתנער מהעם היהודי או לוותר על הקשר לישראל. עבור אלו שחיו בתקופה שבה ליהודים לא היה מקום בטוח, הוא מדגיש, מולדת יהודית אינה רעיון מופשט, אלא התשובה לחוסר האונים שנחווה בשואה.

לצד זאת, הוא עורך במכתבו הבחנה ברורה בין ביקורת לגיטימית על כל ממשלה, כולל ממשלת ישראל, לבין פגיעה ביהודים בשל זהותם. לדבריו, הטרדה או הדרה של סטודנטים יהודים, חגיגת אלימות נגדם או דרישה מהם להתנער מחלק מזהותם, אינן נחשבות לביקורת, אלא מהוות אפליה. הוא פונה גם לקשר של הסטודנטים עם בני גילם בישראל, ומזכיר כי כפי שבעבר צעירים נלחמו בגטאות על כבוד העם, כך כיום ישנם צעירים בישראל המסכנים את חייהם מדי יום בהגנה על המדינה היהודית.

"האנטישמיות עתיקה, העתיד שלכם אינו כזה"

מסירותו של לייפציגר לחינוך מחזירה אותו שוב ושוב למקום הקשה ביותר בחייו. באפריל האחרון הוא השתתף במצעד החיים בפעם ה-22 – יותר מכל שורד שואה אחר מהתפוצות – וצעד מאושוויץ לבירקנאו כשהוא מעביר את האחריות לזכירת השואה לדור הצעיר. במכתבו הוא קורא לסטודנטים למצוא זה את זה, לתמוך בחברים שמרגישים מבודדים, לבנות בריתות ולהתייצב נגד כל צורה של גזענות, שנאה כלפי מיעוטים ודה-הומניזציה. לייפציגר חותם את פנייתו במסר מעצים, בו הוא מזכיר לצעירים כי הם שייכים לעם ששרד גלות ורדיפות אך ממשיך ללמוד, לחגוג ולקוות, ומסכם: "האנטישמיות עתיקה. העתיד שלכם אינו כזה".