"לפעמים זה נראה כמו ישיבה": בני הנוער החילונים שמתקרבים לדת

"אם תבוא לבית הספר שלי, שהוא תיכון חילוני, זה ייראה לך לפעמים ממש כמו ישיבה", מחייך אור (שם בדוי), בן 17 מפתח תקווה שיעלה בקרוב לכיתה י"ב. "יש לא מעט תלמידים שמגיעים עם ציצית וכיפה. גם חלק מהבנות באות עם חצאיות ובלבוש צנוע. בסביבה שלי לכל אחד היתה נקודת מפגש עם הדת. אין ילד שזה לא פגש אותו ואני חושב שזה הרבה בגלל הטיקטוק".

בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז 7 באוקטובר, הדור הצעיר נמצא בתהליך של התקרבות לדת, למסורת ולסמלים לאומיים. סקר של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) שבחן את יחסם של בני הנוער הלא־דתיים בישראל לדת ולמסורת הראה כי בני נוער בגילים 18-15 מצהירים על קרבה גדולה יותר לדת - גם שלהם וגם של חבריהם. כמעט מחצית מבני הנוער (46%) אומרים כי חבריהם מקיימים כיום יותר מנהגים יהודיים מאשר בעבר - הנחת תפילין, תפילה, צניעות, הדלקת נרות, ועוד.

מתחת לרדאר

זה כולל השתתפות בשיעורי תורה, הפרשות חלה, לבוש צנוע יותר וקריאת תהילים. חלק מהבנים לקחו על עצמם ללבוש ציצית, ואחרים מניחים תפילין גם בבית הספר.

יעל אדלשטיין: "מערכת החינוך מתקשה לעסוק בשאלות אלו באופן שיטתי ומשמעותי, ואז נוצר ואקום. לתוכו נכנסים גופים ויוזמות המציעים לבני הנוער תשובות ברורות ולעיתים חד־ממדיות"

"שמרתי שבת בפעם הראשונה בספטמבר האחרון, זו היתה השבת האחרונה של השנה וכולם אמרו שיש סגולה בלשמור אותה - זה הופיע בכל הרשתות החברתיות, קטעים של שיעורי תורה ועוד", מספר אור, שגדל בבית חילוני, על תהליך ההתחזקות והתקרבות לדת. "מה אכפת לי לנסות? אשמור שבת אחת, אם אוהב את זה - אמשיך. הלכתי לבית כנסת והתאהבתי בזה. מאז אני שומר שבת, חגים, צם. יש הרבה בני נוער שהתקרבו לדת והתחילו לשמור שבת בעקבות אירועי 7 באוקטובר - זה השפיע עליהם ממש. בבית הספר יש לנו יש גם מורים שהם דתיים וגם חילונים, לא נתקלתי בתגובה שהיא אנטי. אף אחד לא שאל אותי על זה - בבית תומכים בי, רק במקרים בודדים מישהו מהמשפחה המורחבת עיקם פרצוף".

בני הנוער חוו ב־7 באוקטובר את הטלטלה הלאומית הגדולה ביותר מקום המדינה, בדיוק בשנים שבהן מתעצבת זהותם האישית. תחושת הביטחון נפגעה, וכמו המבוגרים גם הם חיפשו קרקע יציבה, תשובות ועוגן רגשי. התופעה הזאת התרחשה "מתחת לרדאר" של מערכת החינוך הממלכתית־עברית ("חילונית") שבשנים האחרונות ממעטת לעסוק בנושאים של זהות ודת מחשש לביקורת.

"גיל ההתבגרות הוא תקופה טבעית של גיבוש זהות. בשנים האחרונות, על רקע האירועים, הצורך של בני הנוער בזהות, בשייכות ובעוגנים ערכיים התעצם עוד יותר", אומרת יעל אדלשטיין, מנהלת בית ספר לשעבר וכיום ראש מטה המועצה לחינוך ממלכתי־עברי, ביהדות ובדמוקרטיה. "כאשר מערכת החינוך מתקשה לעסוק בשאלות אלו באופן שיטתי ומשמעותי נוצר ואקום. לתוך הוואקום הזה נכנסים גופים ויוזמות המציעים לבני הנוער תשובות ברורות ולעיתים חד־ממדיות. אין בכך בהכרח כדי להעיד על כוחם של אותם גופים, אלא בעיקר על עוצמת הצורך שלא קיבל מענה במסגרת החינוך הממלכתי־עברי.

כלי למחאה ולהתרסה

"ההטרוגניות הרחבה של התלמידים, ההורים והצוותים בחינוך הממלכתי־עברי, לצד הרגישות הציבורית סביב סוגיות של יהדות, דמוקרטיה וזהות, הובילו במשך שנים לכך שבתי ספר רבים נמנעו מעיסוק עמוק ורציף בתחומים אלה, מחשש למחלוקות ולעימותים. תופעות כמו דוכני תפילין, הפרשות חלה ויוזמות דומות הן פעמים רבות ביטוי לצורך עמוק של בני הנוער במשמעות, בשייכות ובזהות. לעיתים הן גם הופכות לכלי מחאה או התרסה בידי מיעוט קולני כלפי מערכת הנתפסת כמי שאינה נותנת מענה מספק".

חזקי שוהם: "הדת משמשת משאב זהותי ולא מדריך מעשי לחיים. אני לא צופה שתהיה פה חזרה המונית בתשובה. בני הנוער מסתכלים על עולם הדת ובוחרים שניים־שלושה דברים קטנים ומעניינים, אבל לא יקיימו תרי"ג מצוות"

בשנת הלימודים האחרונה נושא הצבת דוכן תפילים בתוך או בסמוך לבתי הספר גרר תגובות רבות. מצד אחד טענו שהדבר מבורך וטבעי במדינת היהודים, ומנגד טענו שזהו ניסיון להחזיר בני נוער בתשובה. בסוף שנת הלימודים שר החינוך יואב קיש הוציא חוזר מנכ"ל שמסדיר את עניין הנחת התפילין בבתי הספר. גם המהלך הזה עורר סערה, כשהמבקרים טענו כי מדובר בצעד פופוליסטי לקראת בחירות, שכן מעולם לא היה איסור על תלמיד להניח תפילין בבית הספר.

"מדובר בתהליך כלל־עולמי. בני נוער מכל הדתות מעלים חומרים לרשת ומסבירים שהם אוהבים את ישו או חוזרים להתפלל למכה", טוען חזקי שוהם, ראש התוכנית לפרשנות ולתרבות באוניברסיטת בר־אילן ועמית מחקר במכון שלום הרטמן. "בישראל אומרים לרוב שזה נובע מ־7 באוקטובר, זה כמובן האיץ את התהליך אבל זה קורה בכל העולם.

"צריך לשים לב לשני דברים. הראשון הוא שהכל מאוד מוחצן והצהרתי, כדרכו של הדור הזה. אפשר לראות את זה בגיבורי התרבות, למשל הזמרת אודיה שהלבוש שלה חושפני, והטקסטים שלהם משלבים אלמנטים של פיוט, פסוקים מהתנ"ך ועיסוק במצוות. הדבר השני זה שאין פה מחויבות לדת. אם יש דבר שלדור הזה אכפת ממנו - זה החופש האישי שלו, והוא לא יקבל על עצמו סמכות רבנית או סמכות בכלל. אני לא צופה שתהיה פה חזרה המונית בתשובה. אותם בני נוער מסתכלים על הדת ובוחרים שניים־שלושה דברים מעניינים, אבל הם לא יקיימו תרי"ג מצוות".