"אנחנו בשעת חירום, מי שמפסיד זה הילדים", אומרת מיכל מנקס, סמנכ"לית חינוך רווחה וחברה במרכז השלטון המקומי. "יש פה חטא של פלסטר על פלסטר. אין מספיק מורות להוראה מתקנת, אין מספיק מטפלים פרא־רפואיים, ובגלל שאין מספיק אנשי מקצוע מצמידים לילד סייעת שעושה עבודת קודש, עושה ככל יכולתה, אבל בשלב מסוים כבר לא יכולה לקדם אותו. ככל שהילד גדל האפקטיביות של הסייעת שמוצמדת כתחליף למטפלת פרא־רפואית או מורה להוראה מתקנת יורדת".
בשנים האחרונות מתמודדת מערכת החינוך הישראלית עם גידול מתמיד במספר התלמידים שזכאים לשירותי החינוך מיוחד. המספרים מבהילים: בחינוך המיוחד לומדים 381,972 תלמידים, שהם 14.8% מכלל התלמידים במערכת. מתוכם שיא של 227,159 תלמידים משולבים בגנים ובכיתות בחינוך הרגיל.
יוזמה משותפת של "אותי - עמותה ישראלית לאוטיזם", עם פיקוד העורף, מנגישה לציבור מידע אודות סיוע בשעת חירום לאוטיסטים שאתם פוגשים במקלט // פקע"ר
תקציב החינוך המיוחד גדל באופן משמעותי בשנים האחרונות והגיע לכ־26.2 מיליארד שקל בשנת 2026. משרד החינוך מעביר תקציבי עתק, אבל זה פשוט לא מספיק, כי הכסף הוא לא העיקר. למערכת פשוט אין יכולת לשלב את התלמידים בצורה מיטיבה בגלל מחסור בגננות, במורים ובמטפלים פרא־רפואיים.
הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, למשל כאלה שאובחנו על הספקטרום האוטיסטי, רשאים לבחור את סוג המסגרת. הם יכולים לבחור בין שתי מסגרות עיקריות: גנים או בתי ספר ייעודיים לחינוך מיוחד, או שילוב בחינוך הכולל - הילד לומד בכיתה רגילה ומקבל סל אישי של שילוב, כמו סייעת אישית, שעות קלינאית תקשורת, ריפוי בעיסוק, וכדומה. שתי המערכות סובלות ממחסור חמור בכוח אדם ומשלל בעיות נוספות.
בשנים האחרונות המערכת ואנשי מקצוע מעודדים שילוב, אבל השירותים שהתלמידים מקבלים שם פחות טובים ולכן "מבריחים" את ההורים אל מסגרות נפרדות של חינוך מיוחד - וכולם מפסידים.
"המצב הולך ומחמיר"
שירי בר־שלום, מתגוררת בשכונת שפירא בתל אביב, אמא לשני ילדים אוטיסטים. בתה הבכורה עולה לכיתה ט' בשילוב ובנה הצעיר עולה לכיתה ד' בכיתה קטנה של חינוך מיוחד ובחלק מהשעות משולב בכיתה גדולה.
"הילדים שלי אף פעם קיבלו את כל הזכויות והטיפולים שמגיעים להם וזה הולך ומחמיר בגלל מחסור באנשי צוות. זה ככה במרבית הערים בארץ. קודם כל יש מחסור בגננות ובמורים של החינוך המיוחד. ב'כיתה קטנה' אמורה להיות מחנכת משמונה בבוקר עד ארבע אחר הצהריים, אצל הילד שלי אין מחנכת שנייה (מחנכת עמיתה), כי אין מורים. אז בפועל מאחת וחצי בצהריים בכיתה הילד נשאר עם תומכת הוראה (סייעות) וזה פשוט חוסר אחריות, כי למרות הכוונות הטובות שלהן אף אחד לא הכשיר אותן להישאר במשך שעות עם התלמידים.
"לצד זה יש מחסור במטפלים פרא־רפואיים, לדוגמה: מספר בודד של קלינאיות תקשורת על מאות או אלפי ילדים. אין מרפאות בעיסוק. אנשי הטיפול עוזבים לטובת השוק הפרטי כי אין שכר הולם".
בר־שלום עובדת כרכזת נגישות וכאחראית העסקת אנשים עם מוגבלויות: "ברור שאפשר להסביר הסברים דמוגרפיים וכלכליים אבל אותי כאמא זה לא מעניין - כי הילדים נפגעים. אני כועסת על ההפקרות הזאת ואנחנו כחברה נשלם על זה מחירים כבדים בהמשך כשהילדים האלה יהיו בוגרים - הם יהפכו לבוגרים שהסיכוי שלהם להשתלב בחברה ובשוק העבודה נמוך יותר. אנחנו משלמים את המחיר של חוסר ההשקעה".
עד שני תלמידים
המשבר הבא נמצא מעבר לפינה. גם ליפה בן דויד, מזכ"לית הסתדרות המורים, בטן מלאה על משרד החינוך. לטענתה, מספר התלמידים המשולבים (תלמידי חינוך מיוחד בכיתה רגילה) גבוה. לעיתים מדובר בשישה תלמידים משולבים בכיתה, מה שמייצר עומס בלתי נסבל על הצוותים החינוכיים, ופוגע ביכולת הלמידה הן של התלמידים המשולבים והן של יתר תלמידי הכיתה.
היא דורשת כי החל משנת הלימודים הקרובה (תשפ"ז) לא יאושר שיבוץ של יותר משני תלמידים בעלי סל אישי בכיתה רגילה אחת. היא אף איימה כי אם משרד החינוך לא ייענה לדרישה היא תנקוט באמצעים משפטיים וארגוניים עד כדי הכרזה על סכסוך עבודה והשבתה.
ומה קורה למי שכבר בחר בשילוב? הוא נתקל במערכת שמתקשה לקדם את התלמידים. לדברי מיכל מנקס: "הפער בין המדיניות לשלב כמה שיותר תלמידים בחינוך הרגיל לבין התשתית והמשאבים שצריך, הולך וגדל.
"כאשת חינוך אני בעד השילוב, אלא שהמשאבים שניתנים לילד בשילוב הם הנמוכים ביותר ולכן הרבה פעמים השיקול של ההורה הוא איפה הילד יקבל יותר. לא יכול להיות שהרשויות שוב יפתרו את הבעיה של המדינה כאשר במשרד החינוך מסתירים נתונים ומסרבים לחשוף כמה גננות חינוך מיוחד חסרות או כמה מטפלים פרא־רפואיים חסרים במערכת החינוך.
לדבריה, יש כיום כ־30 אלף סייעות, ו־30% משכרן משולם על ידי הרשות המקומית, זה מצטבר לסכום של 80 מיליון שקלים שהמדינה היא זו שהיתה צריכה לממן אותם, כך שזה בא על חשבון שירותים אחרים שהרשויות המקומיות אמורות לספק לתושביהן: "הרשויות המקומיות ממנות סייעות כי למשרד החינוך אין מטפלים פרא־רפואיים. הסייעות נחוצות ונדרשות ועושות עבודה טובה, לעיתים יותר ממטפל שמגיע אחת לשבוע - אבל הן לא יכולות להחליף טיפול שהילד צריך.
"אפשר להגדיל את המשרות של המורים לחינוך מיוחד והמטפלים הפרא־רפואיים. מי שרוצה, יש לאפשר לו להגדיל משרה ליותר מ־100 אחוזים. אפשר להביא סטודנטים למקצועות פרא־רפואיים להשתלב במערכת החינוך כבר מהיום הראשון".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו