המחנכת יודעת, אבל מה קורה כשהיא לא בכיתה? נקודות התורפה בטיפול בילד אלרגי

החזרה לבית הספר מלווה בהתרגשות רבה, אך עבור הורים לילדים עם אלרגיה מסכנת חיים היא כרוכה גם בחשש גדול. כאשר יש מודעות והכנה מראש, במרבית המקרים ביום לימודים רגיל הכול מתנהל לפי התוכנית: המחנכת מכירה את האלרגיה, האוכל הבטוח הגיע מהבית ומזרקי האפינפרין נמצאים במקום שנקבע. אלא שהחשיפה לאלרגן עלולה להתרחש דווקא כשהשגרה משתנה, כאשר מורה מחליפה נכנסת לכיתה, כשעוגה ביתית מגיעה ליום הולדת, כשהילדים עוברים לצהרון או כשהתיק עם האפיפן נשאר באוטובוס בזמן הטיול.

האתגר האמיתי אינו רק לכתוב נוהל שגרתי, אלא לוודא שהוא עובד גם כשמי שמכיר היטב את הילד אינו נמצא בסביבה. בטיחות נוצרת כאשר כל איש צוות יודע מי מהילדים אלרגי, כיצד לזהות תגובה אלרגית, היכן נמצאים המזרקים וכיצד לפעול בלי לאבד זמן.

יש אפיפן בבית הספר, אבל האם אפשר להגיע אליו מיד?

על הצוות להכיר סימנים אפשריים לתגובה חמורה: סימני מצוקה נשימתיים כמו סטרידור, צפצופים, קוצר נשימה, צרידות, שיעול, נזלת והתעטשויות; סימני מצוקה בעור כמו פריחה, אודם, נפיחות וגרד; סימני מצוקה במערכת העיכול כמו כאב בטן, הקאות, שלשולים; כמו גם תחושת עקצוץ בלשון, בלבול, חולשה קיצונית או שינוי במצב ההכרה וירידה בלחץ הדם.

התקף אלרגי מסכן חיים (אנאפילקסיס) מוגדר כעירוב של שתים מהמערכות הללו לפחות, והטיפול בו הוא אדרנלין ומיד. במקרה של ספק, עדיף תמיד להזריק כי תופעות הלוואי אינן מסוכנות כמו החלופה שבהמתנה; כל שנייה פה יכולה להיות ההבדל בין החלמה מלאה של הילד לבין פגיעה קשה ואף מוות.

במקרה של חשד לאנאפילקסיס יש להעניק טיפול באפינפרין ולהזעיק מיד את מד"א. אין להשאיר את הילד לבדו או להמתין לראות אם התגובה תחלוף. תרופה אנטיהיסטמינית אינה תחליף לאפינפרין במצב כזה וניתנת בשלב מאוחר יותר, רק לאחר שנתנו טיפול מתאים באפינפרין.

ילד הנמצא בסיכון לאנאפילקסיס צריך להגיע לכל מקום עם שני מזרקי אפינפרין בתוקף, בהתאם להנחיות הרופא. יש לוודא שהם נמצאים במקום נגיש ומוכר לצוות, ולא בארון נעול או בחדר שאין אליו גישה מיידית. החובה להחזיק מזרק במוסד החינוכי אינה מחליפה את הצורך במזרקים האישיים של הילד.

המחנכת מכירה את האלרגיה, אך מה לגבי המחליפה והצהרון?

עוד לפני פתיחת שנת הלימודים מומלץ לקיים פגישה עם המחנכת, הנהלת בית הספר, רכז או רכזת הבריאות והצוות בצהרון. יש להעביר תוכנית פעולה רפואית עדכנית הכוללת את האלרגנים הידועים, סימני האזהרה והנחיות הפעולה.

המידע צריך להגיע גם למורים מקצועיים, למורים מחליפים, למדריכים, למאבטחים ולאנשי הצוות המלווים טיולים. רצוי לקבוע מראש מי בודק את תוקף המזרקים ומי אחראי להעברת המידע כאשר הילד עובר בין מסגרות.

"אין בזה בוטנים" אינה תשובה מספקת

אין להסתמך על זיכרון, מראה או אמירה כללית שלפיה המזון "בטוח". חשוב לקרוא בכל פעם מחדש את רשימת הרכיבים ואת אזהרות האלרגנים, גם במוצר שהילד כבר אכל בעבר. אין להחליף כריכים וחטיפים או לטעום מזון ללא אריזה ורכיבים ידועים.

עוד חשוב להדגיש כי חשיפה יכולה להתרחש גם בעקבות מגע צולב: סכין ששימשה להכנת מזון אחר, משטח שלא נוקה או ידיים שנגעו באלרגן. לכן יש להקפיד על שטיפת ידיים, ניקוי משטחים והפרדה בין כלי אוכל.

יום הולדת בטוח מבלי לסמן את הילד כחריג

יום הולדת, מסיבה או פעילות כיתתית אמורים להיות חוויה חברתית. אפשר לבקש עדכון מראש לגבי המזון שיוגש או להשאיר בכיתה מארז אישי של כיבוד בטוח. חשוב שהחלופה תהיה דומה ככל האפשר למה שמקבלים יתר הילדים, כדי לא ליצור תחושת בידוד. היערכות טובה אינה רק רפואית. יש להסביר לחברים באופן רגוע מדוע לא מחליפים אוכל, בלי להפחיד ובלי להפוך את הילד ל"אחראי האלרגיה" של הכיתה.

בטיול האפיפן נוסע עם הילד ולא עם האוטובוס

לפני יציאה לטיול יש לוודא ששני המזרקים מצטרפים לילד ונשארים בקרבתו לאורך כל הפעילות. איש צוות שמכיר את תוכנית החירום צריך להיות אחראי עליהם. יש לבדוק מראש את הארוחות, מקום הלינה, זמינות הטלפון והדרך לקבלת טיפול רפואי. אסור להשאיר את המזרקים באוטובוס כאשר הילד נמצא במסלול.

מבחן 60 השניות של בית הספר

"בסופו של דבר, במבחן המציאות כאשר ישנה סיטואציה העלולה לסכן את חיי הילד אין מקום לטעויות ובטח לא להתמהמהות", מדגיש ד"ר שמיע. לכן, בשגרה כל איש צוות שנמצא עם הילד במהלך ימי הלימודים צריך להיות מסוגל לענות בתוך דקה על השאלות הבאות:

• מהם האלרגנים הפוטנציאליים בגן או בכיתה?

• מהם הסימפטומים של התקף אלרגיה וכיצד קובעים אם מדובר באנאפילקסיס?

• היכן נמצאים שני מזרקי האפינפרין?

• מי מהצוות יודע להשתמש בהם?

• מי מזעיק את מד"א ומי נשאר עם הילד?

אם אחת התשובות אינה ברורה, ההיערכות עדיין אינה שלמה. כאשר התוכנית מוכרת לכולם ולא רק למחנכת, הילד יכול ללמוד, לטייל ולחגוג בבטחה ולהיות חלק מלא מהכיתה. ההמלצה הכי חשובה לכל אנשי הצוות היא לקבוע הדרכה לכולם לפני תחילת הלימודים. בהדרכה מקבלים מזרקים ללא חומר שניתן להתנסות ולתרגל עמם, כך שאם יהיה צורך, יהיה ביטחון באופן הטיפול. הדרכה זו אורכת כ-10 דקות בלבד ויכולה להציל חיים.

הכותב הינו ד"ר יוסי שמיע, רופא ילדים במרפאת מאוחדת בכפר סבא