מפספסים חצי מהעם: במערכת החינוך הבטיחו ללמד יותר על יהדות המזרח - ומה קרה בפועל?

עשור חלף מאז הוגש לשר החינוך נפתלי בנט דוח עב כרס שנועד לתגבר ולהעמיק את לימודי מורשת יהדות ספרד והמזרח במערכת החינוך. קראו לה "ועדת ביטון" ובראשה עמד המשורר ארז ביטון. ההכרזות החגיגיות הבטיחו מהפכה, אך במבחן המציאות, השינוי שלשמו התכנסו חוקרים ואנשי רוח לא התממש. בחלוף עשור, הנתונים והשטח מעידים כי רוב ההמלצות נותרו במגירה, ומערכת החינוך פספסה הזדמנות לייצר נרטיב ישראלי שלם ומאוזן.

הוועדה ביקשה לחולל שינוי בכל היבט: היסטוריה, ספרות, אזרחות, סיורים, יהדות, אקדמיה ועוד. חברי הוועדה כתבו אז: "הזדעזענו נוכח מיעוט ההתייחסות באשר לזהות היהודית המזרחית", כשהם מתייחסים לקהילות רבות, ובהן יהדות מרוקו, עיראק, איראן, מצרים, תימן ועוד. הוועדה שרטטה לראשונה את הנרטיב המורכב של קליטת יהודי ארצות האסלאם, היא דיברה על כך שהיחס של היישוב הוותיק לעולים כלל שילוב של סיוע, אך גם של ניצול.

במקצועות הליבה הציעה הוועדה שינויים עמוקים שרובם נותרו על הנייר. בהיסטוריה הציעה יצירה של מגמה חדשה - מגמת מורשת יהדות ספרד והמזרח, כמו מגמת מחשבים או משפטים, והוספת שעת הוראה שבועית ייעודית בתיכונים ובחטיבות הביניים, שתוקדש לנושא. גם זה לא קרה. בספרות הומלץ על לימוד חובה של לפחות שני משוררים מזרחים בכל שלבי הלימוד, ובאזרחות היתה דרישה לעסוק בשקיפות בנושאים נפיצים כמו מאורעות ואדי סאליב, הפנתרים השחורים ופרשת ילדי תימן.

"לא פגש את המציאות"

לדברי סיון חדד, מורה לאזרחות, היסטוריה וספרות, "אפשר לשים שאלה בבגרות, ובספרות אפשר ללמד את 'פרחה שם יפה' (סמי שלום שטרית) אבל זה ממש לא במרכז ההוראה, בטח שלא בהיסטוריה או באזרחות. לא היתה פה הטמעה אלא שינויים ממש קוסמטיים. כשחזרתי לקרוא את ההמלצות של הוועדה, אמרתי לעצמי שזה ממש נחמד, אבל במקומות שאני לימדתי, בפריפריה, זה לא פגש את המציאות. לאורך השנים לימדתי יחידה על עיירות הפיתוח, כדי שהתלמידים יבינו את סיפור ההתיישבות של הסבים והסבתות שלהם. זה משמעותי וזה חשוב, אבל זה לא הנרטיב היחיד שצריך ללמד. ליהודי ארצות האסלאם יש גם רפרטואר היסטורי, הגות רוח, פיוטים. לפני עשרים־שלושים שנה אהבו להגיד 'אבל אנחנו לא יודעים, אנחנו לא מכירים, תכירו לנו'".

"היום הכל כבר נכתב ואוגד בצורה יפה, אבל המערכת יותר מדי עצלה מכדי להכניס שינויים שהם שינויי עומק. זאת ההרגשה שלי. השינוי חייב להיעשות גם מהשטח למעלה, זו חייבת להיות תנועת מלקחיים. צריך שמורות ומורים יגידו 'זה מספיק חשוב'. ועדיין, מורה שמלמדת 20 שנה את הגורמים לעליית הלאומיות בגרמניה, וזה חלק ממה שהיא יודעת ללמד, ברוב המקרים תמשיך לעשות את זה. לכן צריך לייצר להם חומר נגיש שמותאם ללמידה בכיתה".

מסעות במרוקו ובעיירות פיתוח

לשם החוויה הציעה הוועדה שינוי בסיורים ובטיולים. אחת ההמלצות ה"בולטות" היתה לקיים סיורי שורשים בחו"ל, כלומר מסעות בני נוער לארצות הבלקן, ספרד ומרוקו - כמו המסעות למחנות ההשמדה בפולין. עוד הציעה הוועדה סיורים בעיירות הפיתוח ובמושבים בפריפריה כדי לפגוש תושבים, ובערים כמו צפת וטבריה לערוך גם ביקורים בקברי צדיקים. נוסף על כך, הומלץ על סיורי חובה במרכזי מורשת, כמו למשל במרכז למורשת יהודי בבל, לוב וצפון אפריקה.

"בהקשר של הביקורים במוזיאונים לא יישמו כמעט דבר. בלי ההשתדלות שלנו להפיץ את הביקורים במוזיאון, לא היה קורה הרבה. אולי נכתב עוד פרק בתולדות עם ישראל על יהדות ארצות האסלאם, אבל לא הרבה מעבר לכך", טוענת עליזה דיין־חממה, מנכ"לית מרכז מורשת יהדות בבל באור יהודה. במרכז קיימים מוזיאון ומכון מחקר והוא נועד להנציח את התרבות וההיסטוריה של יהודי עיראק. לדבריה, לאחר פרסום מסקנות הוועדה היא נכחה במפגשים בכנסת על מנת לראות כיצד מיישמים את החלטות הדוח, אולם לתחושתה זה לא באמת הועיל.

"תלמידים מגיעים רק בגלל עבודה מאומצת שלנו. אנחנו מקדישים מאמצים רבים כדי להביא תלמידים לביקורים במוזיאון, מייצרים ימי עיון למורים להיסטוריה, ימי חשיפה למפקחים, ימי שיא לקראת הבגרויות וימי הערכות לחדרי מורים. למשל, אנחנו מפיצים ערכות למורים להיסטוריה בנושא הפרהוד ("ליל הבדולח" של יהודי עיראק, שקרה בעקבות התעמולה הנאצית), יזמנו את 'המוזיאון מטייל'. אנחנו מגיעים לבתי ספר גם בפריפריה עם מעברה משוחזרת ומנגישים לצעירים באופן מוחשי את החיים בארץ בשנותיה הראשונות. יש לנו סרטון שמי שצופה בו יודע לענות על השאלות הקשורות לעיראק במבחן הבגרות ומצליח בקלות. מגיעים אלינו תלמידי כיתות ב' לסיור, שבסופו הם מקבלים ספרי תורה בבית הכנסת המשוחזר כמו שהיה בבגדד, וזה מרגש ברמות שאין לתאר".

בנושא ההנצחה המליצה הוועדה על הקמת מוזיאון מרכזי למורשת יהדות ספרד והמזרח, לצד קיום שבוע לימוד מרוכז סביב 30 בנובמבר (יום ציון יציאת היהודים מארצות ערב) והנצחת דמויות מזרחיות במרחב הציבורי ובשמות בתי הספר. היא דרשה תקציב של 250 מיליון שקלים בשנה לחמש שנים, אך בפועל הכל נבנה על תקציבים זמניים שקוצצו לאורך השנים.

פרופ' חביבה פדיה, מהמחלקה להיסטוריה של עם ישראל וראש מרכז אלישר לחקר יהדות ספרד והמזרח באוניברסיטת בן־גוריון, חברת המועצה להשכלה גבוהה לשעבר וחברה בוועדת ביטון: "אחד ההישגים שלנו במועצה להשכלה גבוהה, הוא שלראשונה נוסד תחום דעת חדש במדעי היהדות - תואר שני במורשת ספרד והמזרח, וקמו תוכניות כאלה בשלושה מוסדות אקדמיים. יש הכרה תיאורטית, כבר אי־אפשר שלא להתייחס לזה ויש לזה צמא וביקוש גדול - אלא שההכרה לא כללה תקציבים למוסדות. התוכנית הגדולה הכילה יותר סעיפים, כמו הקמת מרכז מצוינות ארצי ללימודי יהדות ספרד והמזרח והקמת מרכזי מורשת בכל האוניברסיטאות בארץ, אלא שגם זה לא יושם עדיין. אתה לא יכול להזניח היסטוריה של חצי מהעם היהודי מהרגע שהמדינה נוסדה. אם אנחנו לא נפתור את זה ברמת המאקרו של ההשכלה הגבוהה ולא תהיה הכשרת אנשי אקדמיה ומורים, זה לא יחלחל מטה. כשזה יקרה יהיה הרבה יותר קל להטמיע ספרים ויצירות חדשות, שירה ומוזיקה אל תוך מערכת החינוך, ובכלל להגיע למצב שיהיה שינוי משמעותי לטובה בספרות, בשירה, בהיסטוריה ועוד".

משרד החינוך: הובלנו מהלך

מנגד טוענים במשרד החינוך: "בעשור האחרון הוביל משרד החינוך מהלך מערכתי רחב ליישום המלצות ועדת ביטון. בהתאם לכך, התכנים שולבו באופן רוחבי בתוכניות הלימודים, בחומרי ההוראה, בבחינות הבגרות, בפיתוח המקצועי של עובדי ההוראה, במרכזי המורשת ובמענים חינוכיים נוספים. בשנים האחרונות אף הורחבה משמעותית הלמידה בנושא במקצועות החובה. כך, למשל, בשנת הלימודים תשפ"ו שאך הסתיימה, נלמדו בבתי הספר היסודיים תכנים נרחבים במסגרת מקצוע החובה החדש 'שבילי מורשת'".

"במקביל, הורחבו תוכניות הלימודים בהיסטוריה בחטיבות הביניים ובעליונות כך שיכללו עיסוק מעמיק יותר ביהודי ארצות האסלאם, ביצירותיהם, בתולדותיהם ובתרומתם למדינת ישראל. מהלכים אלה מצטרפים לעדכון חומרי ההוראה, להכשרת עובדי הוראה, להרחבת פעילות מרכזי המורשת, לציון שבוע העליות ויום היציאה והגירוש של יהודי ארצות ערב ואיראן, ולמענים חינוכיים נוספים שנבנו לאורך השנים".