ארי וליאם עלו מארה"ב וייכנסו למערכת החינוך: "אמרו להנמיך ציפיות, אבל באנו הביתה"

"הגענו מדאלאס, טקסס בגלל מצב העולם כרגע", מספרת קולֵט (Colette) שפירר, שעלתה לפני כשבועיים לישראל יחד עם בעליה טל וילדיה ארי וליאם, בסיוע ארגון "נפש בנפש", משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית קק"ל ו-JNF-USA.
בעלה של קולֵט הוא תושב קטין חוזר, אך עבורה ועבור הילדים מדובר במציאות חדשה לחלוטין.

"היינו בני מזל שגרנו בטקסס, אז המצב שם לא היה גרוע כמו במקומות אחרים, אבל אחרי 7 באוקטובר הרבה דברים השתנו בעולם. המתקפה הייתה עבורנו נקודת מפנה, לא רק כטרגדיה עבור העם היהודי, אלא גם כקריאת השכמה לגבי העולם שבו אנחנו חיים", היא מוסיפה.

בני הזוג ביקרו בישראל בחודש יוני 2025, ושהו בארץ במהלך מבצע 'עם כלביא'. אך לדבריה, למרות האזעקות והפיצוצים, הם הרגישו בטוחים. "דווקא שם הרגשנו בטוחים, שלמים ובבית יותר מאי פעם. מוקפים באנשים שלנו ובמדינה שנבנתה עבור העם היהודי", היא אומרת ומוסיפה: "הבנו שישראל היא המקום שבו המשפחה שלנו שייכת. רצינו גם להעניק לילדינו חיים שבהם היהדות היא לא משהו שצריך להגן עליו או להתנצל עליו, אלא פשוט חלק טבעי ממי שהם, דרך השפה, התרבות, הקהילה והחיים כאן. באנו הביתה".

המעבר לישראל לא היה חף מתקלות. בני הזוג תכננו להגיע ל"טיול פיילוט" כבר בחודש ינואר, אך נאלצו לבטל את הגעתם בגלל הדיבורים על מלחמה - שפרצה בסופו של דבר בדיוק כשתכננו להגיע במועד החלופי. בעקבות כך, הם נחתו בישראל היישר אל תוך המציאות המורכבת, כחודש בלבד לפני תחילת שנת הלימודים, כשהם נדרשים להכין את שני בניהם לקראת הכניסה למערכת החינוך הישראלית.

"מערכת החינוך? אמרו לנו להנמיך ציפיות"

המעבר ממסגרת של חינוך יהודי פרטי בארצות הברית לבתי הספר הציבוריים בישראל מלווה בלא מעט סימני שאלה. "קרובת משפחה של בעלי היא מורה, ולמען האמת לא היו לה את הדברים הכי טובים להגיד על מערכת החינוך כאן בהשוואה למה שהורגלנו אליו בארה"ב", מודה קולֵט, "היא אמרה לנו להנמיך את הציפיות שלנו. שמענו בעיקר דברים שליליים - שבעוד שהמתמטיקה בדרך כלל ברמה גבוהה יותר, אנחנו צריכים לצפות לכיתות גדולות הרבה יותר ולמצב לא תמיד מזהיר עם המורים, כי יש מחסור".

למרות האזהרות, משפחת שפירר קיבלה החלטה מודעת שלא לחפש מסגרות אמריקאיות או בתי ספר פרטיים. ארי וליאם ייכנסו לכיתות ד' ו-ט' בהתאמה, בבתי הספר הרגילים. "אנחנו פשוט זורקים את הילדים שלנו ישר פנימה", היא אומרת, "רצינו לטבול אותם מיד במערכת, לטוב ולרע".

המטרה: שפה וחברים - לפני הצלחה בלימודים

עבור קולֵט, ההישגים הלימודיים נמצאים כרגע בעדיפות שנייה. "אני חושבת שהחלק החשוב ביותר השנה הוא להתמקד באורח החיים הישראלי ובשפה. כן, בית הספר והלימודים חשובים, אבל לגרום להם להרגיש רצויים זה הדבר המרכזי".

בעוד האב דובר עברית שוטפת, הילדים עוד מתרגלים. "השפה תהיה בעיה בהתחלה", אומרת קולֵט, "תקופת המעבר היא בהחלט משהו שאנחנו מודאגים לגביו. אנחנו יודעים שכנראה יהיו קצת דמעות בהתחלה ותסכול. נצטרך לפעול רבות למען הילדים שלנו כדי לוודא שהם מקבלים את המשאבים שהם צריכים כדי להיות באולפן (לחזק את העברית) ועזרה נוספת עם שיעורי הבית".

הילדים עצמם מגיעים עם תחושות מעורבות. לדברי קולֵט, הבן הצעיר מתמודד עם השינוי בקלות רבה יותר, "זורם" ונעזר באהבתו לכדורגל כדי להשתלב ולהכיר חברים. לעומתו, הבן הבכור, שמנגן בתופים, מתוח יותר לקראת תחילת השנה. "הוא מתוח יותר בגלל השפה, לא בגלל שזה בית ספר חדש", היא מסבירה, "הוא יצטרך לעמוד בקצב הלימודים תוך כדי ניסיון לתקשר, כך שזה פחות עניין של המעבר עצמו, אלא יותר העובדה שזו שפה חדשה, ומציאת 'האנשים שלו' היא חשובה מאוד".