חזון החינוך הממלכתי עברי: ״ממערכת חינוך נמנעת ומתגוננת לעשירה ומשפיעה"

ועידת המחויבות לחינוך ממלכתי-עברי שנערכת היום (שלישי) בתל אביב, נפתחה בנאום של ד"ר אריאל לוי, מנכ״ל המועצה לחינוך ממלכתי-עברי, בו הציג תמונת מצב מורכבת של מערכת החינוך בצל המציאות הביטחונית והחברתית בישראל.

בנאום הובהר כי הממלכתיות נועדה להעניק כוח ולהחזיק את האיברים השונים, תוך שימוש בציטוט של דוד בן גוריון על אודות רוח האדם: ״האדם עשוי בשר ודם, איברים איברים, אך אין זה כל האדם, אין אדם בלי אלה, אבל יש משהו בלתי נראה והוא, הוא מותר האדם, והמשהו המופלא אין לו מידה משקל ומימד, אך הוא מצוי בלא רואי, מפעיל ופועל, באמצעותו האדם מבין ותופס והוגה, למשהו הבלתי נתפס הזה קוראים רוח״.

בעוד שהממלכתיות מכוונת לרוח ערכית וטובה, המציאות בשטח מראה אחרת: הקיטוב הולך ומחריף, הקיצוניות הפכה לנורמה, והשטחיות מקבלת יותר ויותר במה. בתוך תהליך הקיטוב הזה, לאנשי החינוך יש תפקיד רציני ביותר. בסקר שביצעה המועצה, 80% מהמורים בזרם הממלכתי-עברי – כלומר הרוב המכריע – משוכנעים כי יש להם תפקיד חינוכי בסיטואציה הזו, ושתפקידו של החינוך להתמודד עם הסוגיות הגדולות הללו.

עידן הפדגוגיה המתגוננת

בנאום תואר הקושי המהותי לחנך כאשר שפת המלחמה שולטת ונכנסת לשדות החברתיים ולזירות מרובות, ומערכת החינוך נשאת לכך במהירות: ״במערכת החינוך יורים מסרים, מפיצים הנחיות, חלקנו מרגישים מטורגטים, חלקנו מרגיש דגל שחור עד לכאן, אסור לדעת, והצבע האדום מפציע לא פעם. אנחנו מזהים גם דגלים לבנים של המתייאשים. במקרים רבים עשן מסתלסל מחדר הכיתה מהשיח הזהותי ולעתים קרובות אנו חוששים מהתגובות ומרגישים לא מוגנים״.

מצב זה מוביל את אנשי החינוך להתחפר, לרדת לשוחות ולהתגונן, ובכך השתלטה "פדגוגיה מתגוננת" על העבודה בשטח. פדגוגיה זו מתבטאת בהימנעות משיח או מעיסוק פדגוגי בסוגיות פגיעות ומקונפליקטים מתוך רצון שלא להיות חשופים, בהיצמדות הדוקה לתכנית הלימודים הפורמלית תוך צמצום היוזמה ומרחב היצירה (דבר ההופך את החינוך לפחות עמוק), ובמיעוט תגובה לאירועים אקטואליים. השורה התחתונה של תופעה זו היא שהפדגוג המתגונן בעיקר "רוצה לחזור הביתה בשלום".

הקמת המועצה והגדרת הממלכתיות

על רקע הממלכתיות שעומדת בסכנה ועל רקע התרחבותה של הפדגוגיה המתגוננת, המתקשה ליצור עמוד שדרה זהותי בזרם, קמה המועצה לפני שנתיים. המועצה הוקמה על מנת לנסח ולהנגיש תפיסת עולם ערכית, לתת גיבוי תפיסתי ופדגוגי לעסוק בחינוך לזהות ברוח הזרם, ולבסס חינוך עמוק שבו השייכות לישראליות עומדת בראש המעיינים. כמו כן, המועצה קמה כדי להתמודד עם המשברים בזרם וביניהם המשבר התקציבי והתשתיות הרעועות, וכדי לתת קול ולגיטימציה ציבורית שתאפשר חינוך יוצר, משוחרר ומאפשר.

המועצה מונה 28 חברים וחברות המשקפים את פני הזרם: נשים וגברים, מסורתיים וחילוניים, מהימין, המרכז והשמאל, מהפריפריה וממרכז הארץ, ובהם אנשי שטח ואישי ציבור. למועצה שותפים המייצגים מתוקף תפקידם גם זרמים אחרים: איגוד מנהלי אגפי החינוך, הנהגת הורים ארצית, מועצת תנועות הנוער, מועצת התלמידים וראשי רשויות המייצגות את החינוך בשלטון המקומי. החזון המרכזי הוא להפוך את החינוך הממלכתי-עברי מחינוך נמנע ומתגונן לחינוך עשיר, פעיל ומשפיע.

בנאום הובהר כי הפרשנות של ממלכתיות כניטרליות היא שגויה ומהווה גורם להימנעות. על פי חוק חינוך ממלכתי, המערכת מחויבת להנחיל את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ללמד יהדות, לעסוק במורשת ישראל, ובמקביל מחויבת על פי חוק להכיר לתלמידים את ההיסטוריה, המורשת והמסורת של החברה הערבית. הבחירה במילה "עברי" הוסברה באמצעות דבריו של אבן גבירול, מגדולי משוררי ספרד, שאמר כי העברית היא המעולה שבלשונות כי מילותיה יש בהן מן החן, המשקל, והניגון, שמשיבים את הנפש ומרחיבים את הדעת.

המאבק על המשאבים והתוכנית קדימה

כדי לאפשר חינוך שכזה, המועצה מובילה קו לפיו "מפסיקים להתנצל" – לא על תפיסות זהותיות ייחודיות, לא על היהדות הישראלית החילונית והמסורתית, ולא על הדרישה להוגנות והשוואת משאבים. עניין המשאבים קיבל משנה תוקף עם החלטת בג"ץ בשבוע שעבר, שבה ביקש חבר השופטים ממדינת ישראל לבחון את הפערים התקציביים הגדולים שהתפתחו בין הזרמים ודרש שתעשה עבודה לסגירתם. בנאום הובהר כי המועצה אינה מעוניינת לקחת מאף אחד אלא לבסס הוגנות שאינה קיימת, מתוך גישת "בעד" וכבוד לזרמים האחרים, ככתוב במסכת אבות: ״יהיה כבוד חברך חביב עליך כשלך״. המועצה חותרת להסדיר רשמית וחוקית את עבודתה במשרד החינוך ולהקים מינהל עבור הזרם.

התפיסה הזהותית והערכית של המועצה מבוססת על מגילת העצמאות ומטרות החוק, ונשענת על ארבעה אדנים המלווים באוסף פעולות פדגוגיות. הדובר הציג שתי דוגמאות מרכזיות:

חינוך ליהדות: במוסד הממלכתי-עברי היהדות היא חלק מסדר היום, מתוך שאיפה לטפח "יהדות ישראלית מתוך חירות חיובית" (כלומר מתוך בחירה ומלאות כפי שהגדיר הפילוסוף ישעיהו ברלין) ולא מתוך חירות שלילית של חשש או הימנעות. המועצה מספקת מתווים וכללים לעיסוק ביהדות באורחות החיים של בית הספר.

חינוך לדמוקרטיה ואנושיות: סקר שנערך בקרב מעל 2,000 הורים בזרם העלה בבירור כי ההורים מעוניינים בהרבה יותר חינוך לערכים, והם סומכים על המורים. עם זאת, המורים מתמודדים עם חסמים כמו חשש מתגובות הורים ותלמידים, היעדר שעות, והיעדר עוגנים וכלים. המועצה מציידת את השדה בכלים, כגון מתווה רחב ומגוון לעיסוק בבחירות הקרובות, המאפשר היכרות עם השיטה, העקרונות והערכים הדמוקרטיים, חשיפה לעמדות שונות, ערנות לסכנות וגיבוש תפיסת עולם.

היעד המוסרי הוא גידול תלמידים שבהם האחריות המוסרית נובעת מתפיסה קהילתית ומשפחתית שבה הפרט הוא חלק ממרקם חברתי, לצד פיתוח בוגרת שתחשוב בעצמה ותפעל באחריות מתוך ציות לחוקים שהיא שותפה לקביעתם.

הפיתוחים הפדגוגיים מיושמים בשטח במגוון שותפויות: הוכשרו 30 מנהלי אגפי חינוך ברשויות בארץ (ו-10 רשויות נוספות רשומות למחזור אוקטובר), מתבצעת עבודת עומק ב-10 רשויות, וקוימו סמינרים משותפים ל-50 יו"רים של הנהגות הורים יישוביות, לצד שיתופי פעולה עם קרנות וארגוני המגזר השלישי.

המשך הוועידה יעסוק בשלושה משברים עיקריים לצד הצעות מדיניות המעניקות תקווה, כולל היכרות עם אתגרים בעזרת מומחים מהשדה, מהאקדמיה ומהתרבות, וכן ראיונות עם פוליטיקאים לגבי מחויבותם לצרכי הזרם לקראת הבחירות. בסיום דבריו הכריז הדובר על יציאה לדרך חדשה עם הפיכת המועצה לעמותה נפרדת ועצמאית, הודה לכלל השותפים ואנשי החינוך הפועלים בשטח, וקרא לקהל לקחת חלק מעמיק יותר בעבודה המשותפת.