לא פשוט ללמוד מרחוק: "אנחנו מרגישים כמו בתקופת הקורונה"

המסכים דולקים, אבל הלמידה כבויה. בזמן שמלחמת שאגת הארי נמשכת, מערכת החינוך שוב מעבירה את האחריות אל ההורים - אשר צריכים לדאוג שהילדים יתחברו למערכות הלמידה המקוונות.

בחלק מהמקרים ההורים צריכים לעבוד וגם לוודא ששלושה או ארבעה ילדים התחברו לזום, ואז לדאוג שהלינק עובד, שיש מספיק סוללה, שיש שקט ללמידה, ועוד. עבור רבים מדובר במשימה בלתי אפשרית.

משרד החינוך פרסם בסוף השבוע את נתוני נוכחות התלמידים בלמידה מקוונת. מהם עולה כי רק 68% מהתלמידים (1.1 מיליון) השתתפו באופן פעיל בלמידה.

יש מוסדות שכלל לא מקיימים למידה מרחוק (93% קיימו למידה מרחוק). בבתי ספר יסודיים היתה נוכחות של כ־68%. בחטיבות הביניים כ־73% נוכחות, ובתיכונים - כ־66%.

"פוחדת שאנחנו מתחרפנים"

שני סוויסה מרחובות היא אם לארבע תלמידות ביסודי: לני בכיתה ה', אגם בכיתה ד', אמלי בכיתה ב' וליב בכיתה א'.

"צריך להעסיק אותן 24/7 וזה מאוד־מאוד קשה, מאוד קשוח. יש גם קצת ריבים בינן לבין עצמן כמו בכל בית, יש את העניין של להכין אוכל, וכמובן הלמידה מרחוק - זה באמת לא פשוט, לא לילדים ולא להורים. אני מבינה את הרצון לשמר שגרה עד כמה שאפשר, ולהפגיש אותם עם יתר הילדים ועם המחנכת, שזה מבורך מבחינתי. אבל כשזה קורה בשעות מוקדמות בבוקר, אחרי לילה ללא שינה - זה מאתגר.

"יש גם הרבה בתים שבכלל אין אמצעים, אצלי פשוט בניתי חמ"ל למידה, יש לי פה שני מחשבים, לקחתי את האייפדים של הבנות והשמשתי אותם ללמידה במקום שיהיו נטו למשחקים, פתחתי להם את היוזרים של בית הספר הווירטואלי, משם הן מתחילות לעשות משימות. השעות של הלמידה מאוד חופפות אז אני צריכה להיות יחד איתן, הפכתי להיות גם טכנאית מחשבים".

שני: "בניתי חמ"ל למידה, יש פה שני מחשבים, לקחתי את האייפדים של הבנות והשמשתי אותם ללמידה במקום שיהיו נטו למשחקים, פתחתי להם את היוזרים של בית הספר"

על כך שצפוי עוד שבוע של למידה מהבית ושר החינוך אמר כי ייתכן שהמלחמה עם איראן תתלכד עם חופשת הפסח אומרת שני: "זה מטורף, זה מזכיר נשכחות ואת אי־הוודאות שהיתה לנו לפני כמה שנים בקורונה, כשבאמת לא ידענו אם חוזרים, אם לא חוזרים ומתי חוזרים.

"אני מפחדת מהלא נודע ומזה שאנחנו כבר עוד שנייה מתחרפנים פה בבית. אני חיה מיום ליום, אני לא חושבת עכשיו עד פסח".

ויש לה גם מסר: "אנחנו עושים הכל כדי שבאמת נזכה בהמון שנים של שקט, אנחנו לוקחים את זה על עצמנו. זו מלחמה שאנחנו צריכים כולנו להתגייס אליה".

"אני בין הבית לעבודה"

גם חן שי רחמים מגבעת אבני היא אם לארבעה: איתן (8), אריה (6), אלינור (4) ואסיף בן השנה. היא גם מורה בעצמה ומשתפת שעבור הילדים שלה היא ויתרה על הזום כדי למנוע תסכול: "אני אמא במשרה מלאה", היא אומרת, "ואנחנו במצב הזה כמו כולם, מתמרנים בין הבית לעבודה, הילדים והלמידה מקוונת. שני הילדים הגדולים שלי הם בכיתות ג' ו־א' ובימים הראשונים ניסיתי לחבר אותם.

"גם הגננת של בת ה־4 עושה זום, אבל לזה אני לא מצליחה להתפנות. במקביל, כמורה בחטיבת ביניים אני אמורה ללמד את התלמידים שלי".

לדבריה, היא לא מכריחה את הבן הגדול שלה להיכנס לזום: "אני מבינה את התסכול, תלמידים בכיתה א'-ג' לא מצליחים להיות מול מסך לבד, הם צריכים שיתווכו להם. בהתחלה הוא נכנס לזום והבין שזה לא בשבילו.

"הוא לא מוכן, אמר 'אני לא לומד כלום, מעדיף ללמוד להכין חביתה ופנקייק' - והחלטנו שאנחנו לא מוציאים על זה אנרגיה. זה מתסכל את התלמידים הצעירים, יש תסכול לעמוד בציפיות של הזום. זה לא ריאלי לאף אחד, גם לא למורים שמצפים מהם ללמד תלמידים שהם לא קשובים".

חן היא מורה בעצמה: "גם הגננת של בת ה־4 עושה זום, אבל לזה אני לא מצליחה להתפנות. במקביל, כמורה בחטיבת ביניים אני אמורה ללמד את התלמידים שלי"

עוד היא מספרת על האתגר: "בהתחלה היה לי רק מחשב אחד בבית, נסעתי להביא מחשב מבית הספר כדי שאוכל ללמד את התלמידים שלי בזמן שאני מחברת את הילדים לזום. גם כשאני בזום הילדים לצידי.

"במקביל, יש לי ילדה בגן ותינוקת בת שנה שזקוקה לי, אני צריכה להכין ארוחות בוקר, צהריים וערב, לתפעל את הבית, כביסות, וכמובן גם לשמור שכולם יחיו ולא יקרה אסון כשיש ירי של טילים.

"כל זה קורה כשאני עצמי בבית. אני לא יודעת איך הורים שאמורים לצאת לעבוד עושים זאת - זה נראה לי בלתי אפשרי".