בבית הספר הרב-תחומי עמל אלסדיק בכסייפה פועלת זו השנה השנייה תוכנית לתגבור העברית המדוברת לתלמידי התיכון, ביוזמת החמ"ל האזרחי ובשיתוף מתנדבים מהחיל הלאומי. מדובר בפרויקט אזרחי הפועל בהתנדבות מלאה ונכנס לוואקום שנוצר לאורך שנים במערכת החינוך בפזורה הבדואית, בעיקר סביב לימודי השפה והחשיפה לחברה הישראלית.
מטרת התוכנית היא לחזק את יכולת הדיבור והביטחון של בני הנוער הבדואים בעברית, ולאפשר להם להשתלב טוב יותר בחברה, באקדמיה ובעולם העבודה. אף שהתלמידים לומדים עברית בבית הספר ויודעים להתמודד עם טקסטים כתובים, רבים מהם מתקשים בשיח יומיומי.
המפגשים מתקיימים אחת לשבוע בקבוצות קטנות ולא פורמליות, בדגש על עברית שימושית מחיי היום-יום. ללא ציונים ומבחנים, אלא כמרחב בטוח שבו מותר לטעות, להתבלבל ולנסות שוב.
ורד, מתנדבת ממשאבי שדה שהצטרפה לתוכנית בעקבות פוסט בפייסבוק, מספרת: "בשביל שיקרה משהו טוב צריך לתקשר. הבורות בין שני הצדדים גדולה מאוד. הילדים כמעט לא פוגשים יהודים ביום-יום, ופה הם נחשפים לאנשים מהצד השני בצורה טבעית. הם לא תמיד משתפים פעולה, אבל בסוף נפתחים ולומדים".
סאלם אבו רביע, המנהל הפדגוגי בבית הספר, מציין כי הקושי מתבטא גם בדיבור וגם בכתיבה. "הם יודעים לענות על שאלות על טקסט כתוב, אבל מתקשים להשתמש בשפה בחיי היום-יום. הלמידה צריכה להיות עשירה יותר בדיבור ופחות בניתוח טקסטים, וכשמשלבים את השפה עם תרבות זה מוריד חסמים".
ארין אזברגה, בת 16 מכיתה י’, אומרת כי בזכות הפרויקט היא נחשפת ליותר עברית מדוברת. "המורות מלמדות טקסטים ובניינים, אבל כאן יש יותר דיבור יומיומי. אני צריכה עברית בשביל לצאת לערד ולבאר שבע. בכסייפה אני פחות צריכה".
גם מחמד אמיר אבו אג’אג’ מעיד על שינוי: "העברית המדוברת הייתה החולשה שלי, אבל אחרי שנתיים הביטחון עלה. עשינו פודקאסט בעברית. היום יותר קל לי לדבר עם תלמידים יהודים, ויש לי תחושת שייכות חזקה יותר".
רנא אלנגוג, מורה לעברית בכיתה י’, מדגישה כי החשיפה לשפה בבית מועטה: "מתוך חמש כיתות רק כ-20 אחוז מבינים עברית ברמה טובה. כשמגיע מתנדב דובר עברית שפת אם, התלמידים מתאמצים יותר ולומדים טוב יותר. זה רק 45 דקות, אבל הביטחון עולה והשפה מתחזקת".
ברקע היוזמה האזרחית עומד משבר עמוק במערכת החינוך בפזורה הבדואית. בדיון שנערך לאחרונה בכנסת הוצגו נתונים שלפיהם כ-35 אלף תלמידים בפזורה חיים ללא שיוך מוניציפלי מסודר. לאורך השנים הוטלה האחריות על רשויות שכנות וחלשות, מה שהוביל למחסור במשאבים, לפיקוח חלקי של משרד החינוך ולפערים מתמשכים - בהם גם פגיעה ברמת לימודי העברית.
המשבר התחדד בעקבות חוק שאושר בכנסת ביוזמת ח"כ אביחי בוארון וח"כ עמית הלוי, האוסר העסקת מורים שלמדו הוראה במוסדות הרשות הפלסטינית. לפי נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת, כ-29 אחוז מהמורים בנגב מחזיקים בתעודת הוראה פלסטינית. במערכת החינוך מזהירים כי ללא מסלולי הכשרה והשלמה בישראל ופתרון לחסם השפה, עלולה להחריף מצוקת כוח האדם באזורים המוחלשים.
במקביל מקודם מהלך ממשלתי להקמת רשות חינוך ייעודית לפזורה הבדואית, שאמורה לרכז את האחריות הפדגוגית, התפעולית והתקציבית תחת גוף אחד ולהבטיח פיקוח רציף וסטנדרט לימודי אחיד.
בינתיים, בשטח, השינוי מתרחש במפגש בין מתנדב לתלמיד - בשיחה בעברית שבורה, בחיוך קטן של הצלחה ובביטחון שמתחיל להיבנות. עבור רבים מהתלמידים, זו הפעם הראשונה שבה העברית אינה רק מקצוע לבגרות, אלא מפתח ממשי לחיים מחוץ לכסייפה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו