"לא רואים אותנו": זעקת הנוער של קריית שמונה

לפני יותר משנתיים הם נאלצו לעזוב את קריית שמונה בגלל איום הטילים, גרו בבתי מלון ולמדו במוסדות ארעיים. עם חזרתם לעיר, חלק מבני הנוער ש"טעמו" מהשפע שיש למרכז להציע חזרו עם רעיונות - ועם קריאה למדינה לסייע בצורה אמיתית לעיר בפרט ולצפון בכלל.

איתי מלכה (17)

"חסרים כאן חיים, חסרות מסגרות, הכל נסגר מוקדם, אין לבני נוער לאן לצאת בערב", אומר איתי מלכה, תלמיד י"ב בתיכון "המתמיד" בקריית שמונה, שהתגורר כמפונה בזכרון יעקב במשך שנה ושמונה חודשים. "היה לי קשה להשתלב בבית הספר החדש, אבל מהר מאוד הכרתי הרבה חבר'ה חדשים והיה קשה לי לעזוב שם".

לקריית שמונה חזר לפני ארבעה חודשים. "יש הרבה מאוד דברים שראיתי בזכרון יעקב שאין אצלנו כאן. הייתי רוצה, למשל, רכבת. זה שאין לנו רכבת אומר שאנחנו מבודדים יותר. נוסף על כך, יש בזכרון מדרחוב וטיילת עם הרבה חנויות, אטרקציות. מאוד נעים וכיף ללכת שם. חסרים פה פארקי שעשועים ומגרשי ספורט ייחודיים כמו סקייטפארק - תחום שגיליתי בזמן הפינוי. הם יוצרים חיבור וקהילה.

"עד עכשיו שמענו הרבה הבטחות. אני לא ראיתי שהגיעו לקריית שמונה הרבה פוליטיקאים, שרים ומקבלי החלטות. לתחושתי לא רואים אותנו, התושבים, מספיק. נכון, יש לנו כאן מורים טובים שמתייחסים אלינו באופן אישי ואנחנו מתעוררים לנוף הכי יפה בארץ, אבל חייבים לתת יותר סיוע, להסתכל לאנשים בעיניים. בואו תראו מה אנחנו חווים. עם איך שהדברים נראים, צעירים לא רוצים להמשיך לגור כאן. אני לא רואה את עצמי ממשיך לגור בצפון".

לפחות העובדה שהוא חניך במרכז הנוער של OU בעיר (ראו ידיעה בהמשך) מוסיפה צבע לחיים. "הסניף בשבילי זה כמו בית שני, מקום ללכת בערב לשבת עם חברים. תוך כדי המלחמה זה שמר עלינו כמו משפחה על אף שהיינו מפוזרים - למשל, במחנה קיץ. עכשיו, עם החזרה לעיר, עצם זה שיש לנו מקום להיפגש בערב, זה משמעותי מאוד".

נועה חדיו (17)

נועה חדיו התגוררה במהלך המלחמה עם משפחתה במלון בתל אביב. "היתה לי תקופה טובה, מטורפת, נהניתי, ולכן מאוד קשה לחזור לעיר ריקה ומשעממת, והשוני מורגש", היא מספרת. במרוצת השנה וחצי בתל אביב עברה נועה כמה מסגרות לימודיות. החזרה לקריית שמונה היתה מורכבת. "גם לחברות לקח זמן לחזור, ולבית ספר לקח זמן להיפתח, אבל כבר התרגלתי. גם עכשיו הדברים לא חזרו לעצמם. העסקים נסגרים ממש מוקדם, אין מקומות בילוי לבני נוער, פרט לסנוקר ובאולינג. הכל שקט, אבל זהו שקט שלילי, ויש תחושה של דיכאון".

ממרכז הארץ חזרה נועה עם רעיונות. "יש הבדל ענק בין המרכז לקריית שמונה - דברים שאין כאן והייתי שמחה שיהיו. למשל, מרכזי קניות שיש בהם רשתות שוות, קולנוע שאין כאן בקריית שמונה, תחבורה ציבורית זמינה במשך כל שעות היום. פה בעיר אין הרבה תחבורה ציבורית. בתל אביב יש תחבורה עד השעות הקטנות של הלילה לכל מקום שרציתי. הרמה הלימודית במרכז היתה גבוהה יותר. אני חושבת שאפשר לעשות בקריית שמונה הרבה דברים חדשים וטובים, אבל בשביל שזה יקרה, פוליטיקאים ומשרדי ממשלה צריכים לעמוד בהבטחות שלהם. אני אוהבת את קריית שמונה, אני רוצה להישאר לגור כאן בצפון, אבל צריך שהעיר תתפתח, חייבים לטפח אותה".

שירה אדרי (17)

"מרגישים שיש ירידה במספר התושבים, וזה משפיע על העיר", אומרת שירה אדרי, שנולדה וגדלה בקריית שמונה. "עסקים נסגרים בשעה מוקדמת או לא נפתחו עדיין מאז המלחמה. אלה לא החיים שהיו לנו. עד לפינוי לא הכרתי מקומות אחרים. מרגישים ברחובות את ההבדל מלפני המלחמה. יש אנשים שנמצאים בחובות, קשה להם להתנהל, והרבה אנשים מרגישים שלא באמת רואים אותם. זה בא לידי ביטוי גם בפיצויים שתושבים קיבלו. נכון, נתנו כסף - אבל לא מספיק או לא במקומות הנכונים. פיצוי כספי למי שאיבד את העבודה שלו והיה מפונה, לא דומה למישהו שנפגע לו הבית וצריך לריב על גובה הפיצוי של החלונות בזמן שהוא עובר טלטלה. יש כאלה שנפלו בין הכיסאות".

במהלך מלחמת חרבות ברזל שהתה שירה בירושלים. "התגעגעתי הביתה. השדות מסביב לבית נבלו, אבל הבית לא נפגע". על מצב הרוח היא אומרת: "אנחנו לא בדיכאון, יוצאות ומבלות. אני מחזיקה בתקווה".

גם שירה היא חניכה במרכז הנוער של OU בקריית שמונה. "הסניף מאוד משמעותי, מקום שמאפשר לי לייצר חוויות עם חברות בעיר וגם לפגוש אנשים שמדברים איתנו בגובה העיניים. אני נמצאת בשנה האחרונה ללימודים, בני נוער כאן נמצאים לפני גיוס או שנת שירות ואנחנו רוצים שזו תהיה שנה משמעותית עבורנו. התושבים צריכים לקום ולפעול. אם אנחנו לא נעשה את זה, אז הממשלה לא תעשה את זה ואף אחד לא יעשה את זה. הכל תלוי בתושבים".

"באים מתוך שליחות"

לא מעט מתושבי קריית שמונה החליטו לא לחזור אל העיר לאחר הפינוי, אולם יש גם אזרחים שבחרו להגיע אליה ולהשתתף בשיקומה.

אחד מהם הוא עדיאל נדב (27), מדריך במרכז הנוער של OU (איחוד הקהילות האורתודוקסיות באמריקה) בקריית שמונה, שעבר להתגורר בעיר עם אשתו מוריה ושני ילדיהם, אוריה ואחיה. "זו עיר מיוחדת ויש עוצמה בלתי רגילה במשפחות שבוחרות לחזור לכאן למרות הפינוי הממושך והמורכבות שבמעבר בין מסגרות", אומר עדיאל. "זו בחירה שבאה מחיבור עמוק לשורשים של העיר ומרצון אמיתי לראות אותה קמה ומתפתחת. אני מאמין שיגיעו עוד משפחות והעיר תפרח. אני רואה בעבודה שלי עם בני הנוער זכות גדולה לקחת חלק בבנייה של המקום, אני רוצה לפעול יחד איתם כמה שיותר".

את ההחלטה קיבל בזמן סבבי המילואים במלחמת חרבות ברזל. "חשבנו על המקום שאנחנו רוצים להיות בו. מוריה עשתה כאן שירות לאומי, נזכרנו איזה מקום מדהים זה, וראינו שיש מרחב גדול לעשייה בעיר". המשפחה קיבלה מלגה מ־OU, ועדיאל החל לעבוד כמדריך כיתות ט'. "אני פוגש נוער מאוד אידיאליסטי, שציפה לחזור לצפון, הביתה. לצד זה, ניכרים אתגרים חברתיים ולימודיים שהתקופה הזו יצרה. יש כאן בני נוער שמחפשים מחדש את החיבור והקשר. יחד אנחנו יוצרים חברויות חדשות ופעילויות חברתיות. בשיחות האישיות התלמידים משתפים בקשיים בבית הספר או בחזרה לשגרה, והמטרה של כולנו היא להחזיר יחד את התנועה לעיר, לצאת מהבית ולהוביל את קריית שמונה להיות שוב מקום של צמיחה ועשייה".

"מביאים אנשי חינוך"

סניף "מקום בלב" של OU פעל גם לפני המלחמה, אך בעקבותיה מרבית החניכים התפזרו ורוב הצוות עזב. בחודשים האחרונים הסניף מתחיל להיבנות מחדש, אך העיר מתמודדת עם מחסור באנשי חינוך דווקא בשעה שהצורך עלה עקב פערים לימודיים, חברתיים ורגשיים. כעת מעניקים בארגון מלגות למשפחות צעירות שעברו לעיר ועוסקות בתחומי החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי.

רפאל סלאב הוא מנהל מחוז צפון ב־OU ישראל. במקביל הוא סגן ראש העיר ומחזיק בהתנדבות בתיק החינוך בקריית שמונה. "אנחנו מקיימים כיום פעילות בלתי פורמלית בשעות הערב לנוער מהעיר ומשתתפים בפעילות כמאה בני נוער", אומר סלאב, אב לחמישה. "לצערנו, העסקים פועלים בצורה חלקית ופעמים רבות הפעילות הערכית במועדון היא בין המקומות הבודדים שמאפשרים מקום מפגש לנוער בעיר. בעקבות המלחמה העיר מתמודדת עם מחסור באנשי חינוך דווקא בשעה שהצורך עלה עקב פערים לימודיים, חברתיים ורגשיים, כל איש חינוך שמגיע לעיר מהווה תוספת כוח וחיזוק משמעותי לשיקום השגרה בעיר".

שלוחת OU בישראל עוסקת בקליטת עולים דוברי אנגלית, וכן בקידום וחינוך נוער בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית בעשרות מרכזי נוער. "במלחמה פעילות מרכזי הנוער הוכיחה את עצמה כעוגן חינוכי לחניכים מול האתגרים הרבים וכמוקד של התנדבות ופעילות למען הקהילה", אומר מנכ"ל הארגון, הרב אבי ברמן.

"מאז שהמלחמה בצפון הסתיימה, זיהינו צורך משמעותי שעלה מהשטח להשקיע בחיזוק קריית שמונה, ואנחנו פועלים ביתר שאת כדי להביא אנשי חינוך לעיר ולחזק את מועדון הנוער, שהוכיח לכל אורך המלחמה עד כמה הוא משמעותי לנוער בעיר".