אסון ידוע מראש: המדינה מזניחה את החינוך לגיל הרך ואלה התוצאות

לכל מי שמלווה את העיסוק במסגרות לגיל הרך היה ברור שאסון הוא עניין של זמן. על פי בדיקה - למעון בירושלים, שבו עשרות פעוטות נפגעו מהרעלה, לא היה רישיון. הוא לא היה מפוקח על ידי משרד החינוך, ולא השיג את האישורים הנדרשים כמו אישורי בטיחות, אישורי כיבוי אש או קורס עזרה ראשונה למטפלות כדי שיוכלו לתת מענה ברגעים שכאלה.

מתמונת המצב עולה כי בגן הפרטי התחנכו עשרות פעוטות מגילאי לידה עד שלוש, מקום כזה צריך לספק להם סביבה בטוחה ותקנית, יחס פעוטות-מטפלות תקני, מצלמות אבטחה ועוד - כפי שמחייב חוק הפיקוח על מעונות היום וחוק המצלמות.

אלא שבישראל התחום הזה פרוץ לחלוטין. אלפי מסגרות שכאלה פועלות ללא כל רישיון. חלקן פועלות בתוך בתים, וילות, מקלטים ומבנים ארעיים.

הבעיה מתחילה קודם כל בממשלות ישראל לדורותיהן וגם במשרד החינוך שלא הסדירו את התחום עד תומו, לא הקצו מספיק פקחים ולא מטפלים ביד קשה נגד מי שפותח גן או מעון פרטי ללא רישיון. בנוסף, לאור העובדה כי הן לא מסבסדות מספיק ארגונים שמפעילים מעונות יום מסובסדים מפוקחים כמו ויצו, נעמת, אמונה וכו' (ששם כל המעונות מחויבים לתקן ונמצאים תחת פיקוח ממשלתי), ההורים נאלצים לרשום את ילדיהם למסגרו פרטיות.

המחירים של המסגרות האלה הן אלפי שקלים בחודש (4,000-6,000 שקלים) ובישובים ושכונות שבהם מתגוררת אוכלוסייה מעוטת יכולת, הורים נאלצים לוותר על הסטנדרטים הבסיסים לטובת מחירים שפויים יותר. למשרד החינוך יש מעט מאוד פקחים שפועלים למען ההסדרה של התחום ומנגד אלפי מסגרות - וכך יש מסגרות שפועלות מתחת לראדר.

נושא הגיל הרך פרוץ לחלוטין, הקורונה ומלחמת חרבות ברזל פגעו בו אנושות, בין היתר היה ריב מי אמור לשלם לבעלי הגנים הפרטיים על החודשים שהם היו סגורים - המדינה או ההורים שלא קיבלו את המסגרות. מנגד בעלי הגנים עדיין נאלצו לשלם שכירות, משכורות, ארנונה ועוד. לצד זה שכר המטפלות הוא נמוך מאוד, בעלי המסגרות, שהם עסק פרטי לכל דבר מוכנים לקחת כמעט כל אחת, בארגוני מעונות היום המסובסדים מתקשים למצוא מטפלות וסוגרים מעונות.

"האירוע הקשה ממחיש עד כמה תחום המעונות לגילי לידה עד שלוש הוא מהתחומים המוזנחים ביותר במערכת החינוך בישראל. לא ייתכן שמסגרות לגיל הרך פועלות ללא רישיון, ללא פיקוח וללא תנאי בטיחות בסיסיים - עד כדי סכנת חיים לפעוטות". אומרת עו"ד טלי ניר, מנכ"לית עמותת 121 שמובילה את מטה בידיים טובות.

לדבריה: "המקרה מצטרף לשורת מקרי קיצון של הזנחה והתעללות, ומחדד את הצורך הדחוף במיפוי מלא של כלל המעונות הפועלים בישראל, באסדרה של המקצוע ובהחלת רישוי, פיקוח, הכשרה מחייבת למחנכות ותקינה ראויה. ללא הכשרה מקצועית ויחס תקינה מתאים, אין אפשרות להבטיח בטיחות ותגובה במצבי חירום. המדינה צריכה לקחת אחריות מלאה על החינוך לגיל הרך ולוודא שכל מסגרת פועלת כחוק ובסטנדרטים שמבטיחים את שלום הילדים".