בתי הספר יותר אלימים - והמורים איבדו את היכולת להעניש

השעיה ל-10 ימים, הגשת תלונה במשטרה או קנס כספי: אלה הם חלק מהעונשים שמפעילה כיום מערכת החינוך בישראל. אנשי מקצוע, מורים ואף הורים רבים חשים כי המערכת איבדה את היכולת להעניש באופן אפקטיבי. לתחושתם, יש קושי ממשי "לגבות מחיר" מתלמידים שעוברים על כל החוקים ומחרבים שיעורים שלמים. בין אם מדובר בחוזרי מנכ"ל, מורים רחומים מדי או הורים המאיימים בהליכים משפטיים נגד בתי הספר – עולה השאלה האם העונשים הנהוגים כיום אכן מרתיעים.

התלמידים של היום אולי לא יאמינו, אך בעבר על איחור, אי הכנת שיעורים, התחצפות או אלימות, תלמידים ספגו מכות – לעיתים מהמורה עצמו. זו אינה אגדה: יש לא מעט תלמידים שזוכרים מורים שהכו תלמידים בכיתה באמצעות סרגל. "בתקופה שלי ביסודי היה עוד מותר להרביץ עם סרגל על היד של תלמיד. מורים אצלנו היו מגיעים עם סרגלי ברזל רציניים ומעיפים מכות שחבל על הזמן", מספר אסף, כיום בן 52, שלמד בבית ספר ממלכתי דתי בפתח תקווה. "פעם אפילו נתתי את הסרגל שלי למורה והוא שבר אותו על תלמיד".

מאובדן סמכות לעלייה באלימות

מערכת החינוך הישראלית מתמודדת בשנים האחרונות עם עלייה ניכרת באלימות כלפי תלמידים, מורים וצוותי הוראה. אם בעבר המורה היה דמות סמכות כמעט בלתי מעורערת, כיום הוא נדרש לפעול בין הוראות מנכ"ל, זכויות תלמיד ונורמות הוריות חדשות. העונשים, שבעבר היו כלי מרכזי לשמירה על הסדר, הפכו לשנויים במחלוקת ולעיתים אף לחסרי אפקט.

העונשים במערכת החינוך שינו את פניהם. בעבר, תלמיד שלא התנהג כראוי ספג עונשים פיזיים – מכה עם סרגל, משיכה באוזן או עמידה ממושכת בפינה עם הפנים אל הקיר. כיום, עונשים אלו מוגדרים כמשפילים ואלימים. בעידן הרשתות החברתיות, שבו כל אירוע עלול לעלות לרשת, גם דרכי הענישה – ולעיתים גם גבולותיהן – השתנו.

"אין למורים כלים אפקטיביים לאכיפה"

"כשאני מדבר עם הסטודנטים שלי, שכולם עובדי הוראה, על איזה עונשים הם נותנים – הם אומרים שאין להם את הכוח או הסמכות להעניש", אומר פרופסור יזהר אופלטקה, מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. "המקסימום שהם יכולים לתת זו השעיה, וגם זה אחרי דרך ארוכה. למורים אין שום כלי אפקטיבי לאכיפה. יש היעדר של כלי אכיפה, ובסוף זה מביא לנטישה של מורים את המערכת".

ומה לגבי הגשת עבודה או מניעת יציאה לטיול שנתי? אופלטקה מסביר: "יש משמעות למידתיות של העונש. אם תלמיד מגיש עבודה – המורה צריך לבדוק עוד עבודה, ואז הוא זה שנענש. אם הכלים של היום היו אפקטיביים, לא היינו מדווחים על עלייה מתמדת ברמות האלימות בבתי הספר ועל תלונות של מורים שאינם מצליחים לנהל כיתה". לדבריו, יש מקרים שבהם תלמידים מרביצים למורים או לתלמידים אחרים, ובמצבים כאלה נדרשת ענישה משמעותית. "לא יכול להיות שתלמיד יחזור לבית הספר כמלך כי ההורים לחצו על האנשים הנכונים. יש הורים שלא סופרים את המורים ואת המנהלת, מאיימים בפנייה לעורך דין, ומורים שחוששים להתעמת איתם רק רוצים לסיים את יום העבודה בשלום".

חוזרי מנכ"ל, קנסות ותלונות במשטרה

כאשר תלמיד מפריע, נוהג באלימות או נתפס שותה אלכוהול בטיול שנתי, מערכת החינוך מחויבת לפעול לפי שורה ארוכה של חוזרי מנכ"ל. מדובר בהליכי תיעוד, שימוע, יצירת תוכנית התערבות, עדכון הורים, ייעוץ פסיכולוגי ולעיתים אף פנייה לרשויות האכיפה. חוזר מנכ"ל מונה שורה ארוכה של אירועים הגוררים ענישה – מאיחור לבית הספר והפרעה בשיעור ועד אלימות ומעשי קונדס. עם זאת, כיום אסור להוציא תלמיד משיעור מחשש שיסתובב חופשי בשטח בית הספר.

במקרי אלימות ניתן להרחיק תלמיד תיכון מבית הספר עד 10 ימים, לרבות במקרים של פגיעה מקוונת, כולל פגיעה מינית. בחלק מהמקרים אף רשאי בית הספר להגיש תלונה במשטרה. במקרי ונדליזם, יש בתי ספר הדורשים תשלום כספי. כך למשל, במקרה שפורסם לאחרונה בישראל היום, תלמיד בכיתה ד' שזרק טישו רטוב לתקרת השירותים נתפס, קיבל נזיפה מהמנהלת וחזר הביתה עם מכתב וקנס כספי.

במכתב להורים כתבה המנהלת: "נבקש מבנכם מכתב המביע התנצלות על גרימת הנזק ותשלום סמלי על הנזק בסך 10 שקלים. חשוב שהכסף יצא מדמי הכיס או הקופה של בניכם". בבית הספר ציינו כי המטרה חינוכית ונועדה להגביר מודעות לאחריות ולשמירה על הרכוש המשותף. המקרה גרר מאות תגובות של הורים, על רקע ויכוח מתמשך סביב סוגיית הענישה במערכת החינוך. בקבוצות הורים נטען לעיתים כי העונשים קשוחים ולא מידתיים, בעוד שבקבוצות מורים נשמעות טענות הפוכות – שהמערכת אינה מענישה מספיק ושההורים אינם מגבים את הצוות החינוכי, מה שמעמיק את משבר האמון.

"להרבה מנהלים אין כיום יכולת להציב גבולות, ואני חושב שעכשיו אנחנו מתחילים לראות את זה", אומר אורי, מנהל בחטיבת ביניים. לדבריו, יש בתי ספר שבהם הורים מתקשים לקבל את חומרת המעשים, גם כאשר ילדיהם ביצעו עבירות חמורות. "מנהלות ומנהלים מרגישים שאין להם כלי ענישה, אכיפה או תגובה. בחלק מהמקרים, הורים מפגינים אלימות פיזית או מילולית כלפי הצוות, והתלמידים מחקים את ההתנהגות ההורית".

אורי משתף במקרה שאירע בבית ספרו: "היו תלמידים שצילמו חברים שלהם הולכים מכות – והושעו מבית הספר. בעיניי, הצילום היה חמור יותר מהאלימות עצמה. הם היו שותפים לאירוע וליבו אותו. ההורים חשבו שזה לא מידתי והתרעמו, אבל אני עומד מאחורי ההחלטה". לדבריו, הקושי מתעצם בשל המחסור בעובדי הוראה. "פעם היו מענישים פיזית, ואני לא חושב שזה היה טוב. אבל אני מאמין שנוכחות משמעותית של מבוגרים ליד התלמיד משפיעה דרמטית על ההתנהגות ועל הצורך בעונש. הבעיה היא שקשה לייצר את הקשר הזה – אין מספיק צוות, מצב כוח האדם בהוראה גרוע, וכמות התלמידים לכל מחנך עצומה. זה גורם לחוסר יכולת לתת מענה חינוכי אמיתי".