“הייתי לבד”: העדויות הקשות והקרב על השיח סביב מצוקת בני הנוער

שורה של מקרים טרגיים שבהם בני נוער התאבדו, העלתה את הטענה שלפיה מותם היה על רקע חרם חברתי שחוו בבית הספר. הרשתות החברתיות התמלאו בסיפורים על חרם שחווים וחוו תלמידים בכל הגילים, ובתגובות נזעמות על כך שאיש לא עושה דבר כדי לטפל בתופעה.

עינב לוק, מנהלת אגף שירות פסיכולוגי-ייעוצי במשרד החינוך: "חשוב שנפריד בין חרם ודחייה חברתית לבין אובדנות. מבחינה מקצועית אנחנו חושבים שלא נכון לחבר בין התופעות"

מנתוני משרד החינוך עולה, כי מפתיחת המוקד לטיפול בחרם בינואר 2025 ועד לימים אלה התקבלו 3,237 פניות מתלמידים וממשפחותיהם. אף שניסיון לטפל בחרם התחיל כבר לפני כמה שנים במשרד החינוך - אין נתונים לגבי שנים קודמות, אף שגם אז פעל מוקד לטיפול בחרם. מוקד כזה הוקם גם בתקופת שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון.

לדוגמה, נתונים שפרסמנו ב-"היום" בשנת 2022, העלו כי בקו פניות לתלמידים והורים התקבלו 755 שיחות ליועצות חינוכיות - המשמעות היא שיש גידול במספר הפניות בנושא חרם, אבל נתונים מדויקים - אין.

העלבון מאחורי המספרים

המספרים היבשים לא מספרים את כל הסיפור, צריך לשמוע את העדויות של התלמידים שחווים על בשרם את החרם, את העלבון, ההשפלה, ההדרה. אחת מהם היא מיכל, תלמידת כיתה ט', שמספרת שהחרם החל עוד ביסודי.

"עדיין יש ימים שאני מרגישה את העלבון מהפגיעות שעברתי. כל התחלת לימודים מלווה בחששות ובחרדה, אני לא נרדמת בלילות מהמחשבות של מה יהיה", היא מספרת, "במשך שנים עברתי חרם ובריונות חברתית קשה, בקורונה היה לי קצת שקט כי למדנו בזום ולא נפגשנו פנים אל פנים, אבל כשחזרנו, כבר ביום הראשון בהפסקה נעמדו סביבי במעגל וצרחו עלי.

העדפתי שיהרגו אותי במכות ולא לשמוע את הצעקות שלהם. באחד המקרים הילדים בכיתה הדביקו לי מסטיקים על החצאית, והמחנכת הכחישה ואמרה 'הם כנראה נדבקו בטעות'''. היא מתארת מסכת השפלות: "זרקו עלי אוכל, דרכו לי על ספרי הלימוד ולכלכו אותם, הרסו לי חפצים והקניטו אותי, באחת הפעמים הכריחו אותי לשבת על מקל של מטאטא ששמו בין שני כיסאות, המקל נשבר והקבוצה צחקה עלי ועל מבנה הגוף שלי, אחר כך צעקו בכיתה שאני  'מסריחה'".

"באחת הפעמים הייתי בשירותים של בית הספר ושמעתי קבוצת בנות מדברות עלי. פחדתי לצאת, נשארתי בשקט בתא עד שילכו, ואז איחרתי לשיעור והמורה כעסה עלי, בלי לבדוק למה איחרתי", ממשיכה.

"כששיתפתי את המחנכת, היא טענה שאני לא מפרשת נכון את הסיטואציה. עברתי לבית ספר אחר ששם היה לי יותר טוב, אבל בחטיבת הביניים שוב היו קשיים, ולכן שוב עברתי בית ספר. הייתי בודדה, הייתי לבד, וזה השפיע לא טוב על הנפש שלי, זה קשה. כמעט לא היו התערבויות מצד המערכת של בית הספר. למזלי, ההורים שלי תומכים, מקשיבים ופועלים כדי שיהיה לי טוב".

עלייה במצוקות הרגשיות

בהרבה מקרים הופנתה האצבע המאשימה אל משרד החינוך, בטענה כי הוא לא טיפל באופן ראוי במקרים ולא מנע את מקרי האובדנות, אלא שהנושא הרבה יותר מורכב.

"המציאות שבה אנחנו נמצאים לאחר שנתיים של מלחמה היא מורכבת, ואנו עדים לעלייה במצוקות רגשיות. האירועים שאנו עדים להם מורכבים ובעלי עוצמה ותהודה גבוהה. אנחנו מפעילים התערבויות חינוכיות וטיפוליות ונערכים להרחיב אותן", אומרת עינב לוק, מנהלת אגף שירות פסיכולוגי ייעוצי במשרד החינוך.

את מרגישה שמתקיפים את המשרד על כך שהוא לא מצליח למנוע התאבדויות?

"המשימה שלנו היא לתת מענה לילדים שחווים דחייה חברתית או חרם. אבל חשוב שנפריד בין שתי תופעות שונות: האחת היא חרם ודחייה חברתית, שאנחנו נותנים לה מענה במגוון דרכים, כולל מוקד שהוקם במטרה לתת לילדים עוד מקום לפנות אליו, ויש גם צוותי התערבות למקרים מורכבים, אנשי מקצוע שמלווים את הילד והמשפחה", היא ממשיכה.

"התופעה השנייה היא אובדנות. מבחינה מקצועית אנחנו חושבים שלא נכון לחבר בין התופעות, כי אובדנות היא אירוע מורכב שקורה בגלל צבר של נסיבות ומצבי חיים מורכבים. אין בהכרח סיבה ותוצאה לכל אירוע".

"החיבור בין חרם לאובדנות מעביר מסר מסוכן, שכאשר חווים חרם - אחד הפתרונות עלול להיות אובדנות. למדינת ישראל יש תוכנית לאומית למניעת אובדנות, ומשרד החינוך שותף לה באופן משמעותי. אנחנו מפעילים בתיכונים תוכנית שנקראת 'בוחרים בחיים', ויש בה שיח ישיר עם מתגברים על אובדנות, זה מציל חיים לדבר עם הילדים על הנושאים האלה. יש לנו 11 אלף אנשי מקצוע שהמשימה המרכזית שלהם היא קודם כל להציל חיים ולקדם רווחה נפשית וחוסן, אבל יש מצבים שקשה לאתר אותם".

הרבה פעמים עולה השאלה מי אשם - האם צוות בית הספר, האם הילדים הפוגעים, או בכלל ההורים של הילדים הפוגעים, כי כולנו יודעים שהחינוך מתחיל בבית. ברשתות הרבה פעמים מכוונים את האש אל ההורים של הילדים המחרימים, שלא עושים די למנוע את התופעה.

"השיח הציבורי מחלחל לכל מקום, והילדים חשופים לזה ומחקים את ההתנהגות שהם רואים מסביב. יחד עם מלחמת חרבות ברזל והקורונה ברקע, יש פה דור אבוד. הדבר הכי חשוב זה הקשר של ההורים עם הילדים", אומרת ד"ר מלי דנינו, מנכ"לית אגודת ניצן.

"צריך לטפל בזה בכלים נכונים. זה שבית ספר יעניש או ישעה תלמיד - זה לא יעזור, הדברים לא קורים בחלל ריק. גם הילד שעושה את החרם צריך טיפול. המערכת הרבה פעמים מטפלת בנפגעים ומענישה את הפוגעים, אבל גם מי שפוגע צריך טיפול ושיקום, הרבה פעמים זה נובע מתסכול, שעמום ולחץ.

פיתוח כישורים חברתיים-רגשיים

האגודה מפעילה את תוכנית B-Friendly, תוכנית מניעתית-התערבותית לפיתוח כישורים חברתיים-רגשיים בעידן המסכים. התלמידים ובני הנוער נחשפים למנעד של מצבים חברתיים השאובים מעולמם, כמו חרם, לחץ קבוצתי, שיימינג וכדומה, משלוש נקודות מבט: כצופה, כמשתתף וכנפגע, כאשר מתקיים שיח כיתתי על הנושאים.

"יש רוב דומם של תלמידים שעליו אנחנו רוצים להשפיע, הקבוצה ששותקת, ילדים שיודעים שהולכים לעשות משהו רע לאחד הילדים האחרים או שנמצאים בקבוצת ווטסאפ בלי אחד החברים, והם לא אומרים שום דבר, הם שותקים. לפעמים הם נורא מפחדים להגיב, או 'להלשין'".

היא ממשיכה: "אנחנו פועלים כדי להשפיע עליה. אנחנו מנסים לשים אותם בסיטואציה של קורבן, ומשם הם מבינים ולומדים איך לעצור את המצב. גם בתי הספר צריכים להיות עם אפס סובלנות לאלימות".

יש עם מי לדבר

אתם או מישהו קרוב אליכם עובר חרם? משרד החינוך מפעיל מגוון תוכניות ומענים, ובהם מוקד "קול לכולם" 6312* המעניק סיוע רגשי וייעוצי, צוותי התערבות מקצועיים המלווים מקרים הדורשים ליווי רציף, תוכניות חינוכיות בתחום מוגנות ושייכות בכיתות, תוכניות למנהיגות נוער המחזקות את הלכידות החברתית, הרצאות להורים והכשרות לצוותי החינוך, לרבות איתור וזיהוי מצבי מצוקה וסיכון.