אחד מכל חמישה: הנתון המטריד מבתי הספר נחשף

הם חשופים לאלימות ולפגיעות מכל מסך ובכל מסגרת. יש ילדים שנפגעים דווקא בבית שאמור להגן, יש כאלה שנפגעים במרחב הציבורי או ברשתות החברתיות.

סקר חדש של אל"י – האגודה להגנת הילד, שנערך עם מכון "מדגם", מעלה שגם בבתי הספר ובגנים הילדים חשופים לפגיעה מצד בני גילם, אבל לא רק. אחד מכל חמישה ילדים נפגע דווקא על ידי גורם חינוכי. זאת יכולה להיות מורה, גננת, יועץ, מדריך, מחנכת – והפגיעה יכולה להיות מילולית, רגשית, נפשית, פיזית או מינית, ויכולה גם להיות פעולה של הזנחה.

על סמך מחקרים ומידע שנצבר בעולם, וכן מנתוני אגודת אל"י – שיעור הבנים והבנות שנפגעים מגיל 0 עד 12 זהה.

מקרה מייצג נחשף כשעוז בן ה־16 שיתף את חבריו הקרובים בשכבה בסוד שהטריד אותו בתקופה האחרונה: המורה שלהם הזמינה אותו כמה פעמים לביתה כדי לעזור לו להתכונן לבחינות, אבל משהו במפגשים איתה גלש להתנהגות "מוזרה" ומערערת.

במקום ללמד, הוא סיפר לחבריו שהמורה נהגה להתיישב קרוב אליו, ללטף אותו כביכול כדי לעודדו בלימודים ובהדרגה גלשה גם להתנהגות בעלת אופי מיני וכפתה עליו נשיקות אינטימיות.

פגיעה בחדר המחשבים

במקרה אחר, שגם הוא טופל בחודשים האחרונים באגודת אל"י, ילד בן 12 דיווח להוריו על מורה למחשבים שהזמין אותו לחדר המחשבים מעבר לשעות השיעור, כביכול כדי לסייע לו לסיים מטלה, אך בפועל הוא ניצל את ההזדמנות כדי לפגוע בילד מינית.

ההורים מיהרו ודיווחו לבית הספר, המורה הורחק מיידית, והילד ומשפחתו החלו בתהליך טיפול.

"הסקר שערכנו מעיד מפורשות שאחד מכל חמישה ילדים וילדות חווים פגיעה במוסד חינוכי על ידי איש או אשת צוות", אומר ערן צימרין, נשיא אל"י. הסקר בוצע על ידי מכון מדגם ובדק בקרב אימהות ואבות לילדים החל מהגיל הרך ועד לסיום שנות הלימודים בתיכון האם ילדיהם חוו במסגרת הלימודים סוג כלשהו של פגיעה.

45.3% מההורים משתתפי הסקר ציינו שילדיהם חוו התנהגות אלימה. 25% דיווחו על הזנחה, 20% מההורים דיווחו על התעללות, וכ־6% דיווחו על פגיעה מינית מצד גורם חינוכי.

"ילדים נפגעים בהרבה מרחבים", מציין צימרין, "לצערנו גם בבית הספר ובגן מצד גורמים שאמורים לחנך, להדריך, להנחות ולעזור, כך שלכל ילד צריכה להיות יד מושטת ועזרה".

לדברי צימרין, בשנים האחרונות יש שיפור במגמת הדיווח, "במיוחד כשמדובר על אלימות מינית או פיזית. כשהאלימות היא רגשית, נפשית, היא שקופה וגם את הפגיעות האלה, הפחות מדוברות – אנחנו מבקשים להציף כדי לטפל".

מתוך הסקר עולה גם ש־15% מהילדים והילדות חוו בריונות או חרם ברשתות החברתיות מצד תלמידים אחרים.

עד לסף הסכנה

"ילדים ובני/בנות נוער נשאבים מאוד לרשתות החברתיות. כשהם חווים בריונות או חרם ברשת, הם נכנסים לדינמיקה שעלולה להימשך לאורך זמן", אומרת נויה בוטון, פסיכותרפיסטית דינמית במרכז הקליני של אל"י.

"הילדים הרבה פעמים מתביישים במה שקורה להם, ולא בהכרח משתפים את ההורים או את המורים בבית הספר. מהניסיון שלי בקליניקה הרבה בני הנוער חשים משועממים, הם הרבה מסוגרים בחדר, נמנעים מפעילות חברתית, מכונסים מאוד.

"יש גם הרבה פייק ברשתות, ובני נוער מחפשים ריגוש ולפעמים הם יוצרים קשר ונפגשים עם אנשים שהם לא מכירים. לא תמיד זה מוביל לאירוע דרמטי, אבל פעמים רבות הם מגיעים לסף סכנה".

עוד עולה מהסקר המיוחד שביצעה אגודת אל"י ש־22% מההורים לא סומכים כלל, או כמעט לא סומכים, על צוות בית הספר או הגן שישמור על בטיחות ילדיהם. בקרב הורים מהמגזר החילוני רמת האמון עומדת על 31%.

בקרב משפחות במגזר החרדי נרשמה רמת אמון גבוהה ביותר - 94% דיווחו שהם סומכים על המערכת. הרוב המוחלט של ההורים לא פונה למשטרה. 81.2% פונים תחילה לגורם בתוך בית הספר או הגן כשהם מגלים שילדיהם נחשפו להתנהגות אלימה או פוגענית.

רק 13.6% מדווחים למשטרה, ו־29.1% פונים לרווחה. בקרב הורים חרדים הדפוס הזה בולט אפילו יותר - 100% פנו רק לצוות החינוכי. מבין אלה שדיווחו לצוות החינוכי על פגיעה 44.7% סבורים שהטיפול לא היה מקצועי.

לעומת זאת, בקרב הורים לילדים בגיל הרך שיעור שביעות הרצון גבוה בהרבה. קרוב ל־85% מההורים לילדים בגיל 0 עד 5 חושבים שהטיפול בפנייתם היה מקצועי. בקרב הורים למתבגרים רק 45% סבורים שהטיפול משביע רצון.

"חשוב שתהיה מודעות. כשמישהו חושב, מרגיש, חושד שילד או ילדה נפגעים - אפשר לפנות לאל"י גם בדרך אנונימית ולקבל קצה חוט, איך אפשר לעזור.

"אנחנו תמיד מבהירים שאם לא מוסרים לנו שם אין לנו חובת דיווח ואפשר לשמור על דיסקרטיות ורק לקבל הכוונה. אל תשמרו בבטן. תתקשרו ותשאלו מה אפשר לעשות, כדי שאפשר יהיה לעצור את הפגיעה במהירות ולמזער את הנזקים, שלא יעמיקו", אומר צימרין.

לשים לב לכל שינוי

נויה בוטון מדגישה: "ילדים מתבגרים פחות משתפים את ההורים, אבל גם הם יודעים כיום שיש למי לפנות. יש לנו קו חם, וגם דרך הכפתור הסגול אפשר להגיע במהירות למענה".

לדבריה, הורים צריכים לשים לב לכל שינוי בהתנהגותו של הילד. כשמדובר במתבגרים "פעמים רבות הם לא רוצים להגיע לטיפול. במקרים כאלה אני מציעה להגיע להדרכת הורים, להתבוננות משותפת ולקבלת ייעוץ".