"שיקולים זרים": פערי התקציב המשמעותיים - שמשרד החינוך לא מסביר

הפערים בתקצוב חטיבות הביניים: התלמידים הסרוגים בראש. מחקר חדש של מרכז טאוב שבדק את היקף התקציבים שמקצה משרד החינוך לחטיבות ביניים (ז'-ט') ממגזרים וסוגי פיקוח שונים העלה כי תלמידי החינוך הממלכתי-דתי (חמ"ד) זוכים לתקציב גבוה יותר מבני גילם בבתי ספר ממלכתיים או במגזר הערבי.

אז כמה עולה תלמיד?

נתונים של שנת 2023 מעלים כי תלמיד חטיבת ביניים עולה למשרד החינוך 31.5 אלף שקלים, לעומת תלמיד בחינוך הממלכתי-עברי ("חילוני") שמתוקצב ב-25.3 אלף שקלים. התלמיד מהמגזר הערבי נמצא באמצע, עם תקציב של 27.9 אלף שקלים בשנת לימודים.

בהתאמה, גם כיתות שלמות מתוקצבות הרבה יותר: במגזר הערבי כיתה בחטיבת ביניים "שווה" 725 אלף שקלים, כיתה בממלכתי-עברי 735 אלף שקלים ובחינוך הממלכתי דתי התקציב עולה ל-795 אלף שקלים.

למרות צמצום משמעותי בפערי התקצוב בין החינוך היהודי והערבי בשנים האחרונות, ממצאי המחקר מראים כי עדיין קיימים פערים ניכרים בתקצוב בין המגזרים. יש לציין כי לכל מגזר יש צרכים משלו, תלמידים בחינוך הממלכתי דתי זוכים לעוד שעות לימוד - שעות תפילה ובתי ספר קטנים יותר, בשל כל הזרמים בחינוך הממלכתי דתי.

המחקר מתמקד בשנים 2014–2023, עשור שהתאפיין באירועים משמעותיים שהשפיעו על מערכת החינוך, בהם הסכמי שכר חדשים והפעלת תוכנית גפ"ן שהפנתה תקציבים ניכרים לכלל בתי הספר. הוא הראה צמצום משמעותי בפערים בין החינוך היהודי לערבי, יציבות בתוך המגזר היהודי.

המחקר מראה כי לאחר פיקוח על משתנים כמו מגזר וסוג פיקוח, מדד הטיפוח, גודל בית הספר ושיעור כיתות החינוך המיוחד בו - המשתנים שמהם מורכבות נוסחאות התקצוב של משרד החינוך - פערי התקצוב בין החינוך הממלכתי-העברי לחינוך הממלכתי-דתי כמעט לא השתנו, במונחי תקצוב לתלמיד הוא נותר סביב 12% (ובשיאו הגיע לכ-16%).

בין החינוך הממלכתי הערבי לממלכתי העברי קטנו פערי התקצוב לכיתה מ-15% ל-3%, ובמונחי תקצוב לתלמיד מ-18% ל-6%. בין החינוך הערבי לחינוך הממלכתי-דתי הפערים קטנו מ-21% ל-11% במונחי תקצוב לכיתה, ומ-29% ל-18% במונחי תקצוב לתלמיד.

החוקרים טוענים כי הסיבות המרכזיות לשינויים בפערי התקצוב בין החינוך היהודי לחינוך הערבי הן השיפור בנתונים החברתיים-כלכליים של תלמידי החינוך הממלכתי-דתי, לצד ירידה בגודל בתי הספר ועלייה בשיעור כיתות החינוך המיוחד במגזר הערבי.

אלא שלדברי החוקרים, הם מצאו ממצא מטריד בכל הנוגע לגבי התקצוב של הכיתות שלא עולות בקנה אחד עם נוסחאות התקצוב: "אם אי-אפשר לתלות את הפערים האלה בנוסחאות התקצוב - ייתכן שהתקצוב מושפע משיקולים זרים שאינם קשורים בהכרח למאפייני התלמידים ובתי הספר".

נחום בלס, מעורכי המחקר, אומר: "היתרון של החינוך הממלכתי-דתי על פני החינוך הממלכתי הערבי והממלכתי העברי נובע בעיקרו מנוסחאות התקצוב הנוכחיות. אם משרד החינוך שואף לבטל את הפערים בין הקבוצות השונות במערכת החינוך, עליו לפעול לשינוי נוסחאות התקצוב ולהיצמד בנחישות לנוסחאות החדשות, אם יהיו כאלה".