תלמידים נדקרים, מורים מאוימים: כך הפכו בתי הספר לזירות קרב 

הרצח שאירע היום (שני) באמצע יום הלימודים, שבו נדקר למוות תלמיד בן 17 בבית הספר בכפר קרע על ידי תלמיד אחר, לא הפתיע כמעט איש. מדובר בשילוב קטלני של האלימות הגואה בחברה הערבית ובמערכת החינוך, יחד עם השחיקה בהרתעה של מורים, מנהלים ואנשי חינוך. גם שר החינוך, יואב קיש, הודה היום כי "בתקופה האחרונה ישנם ריבוי מקרי אלימות במערכת החינוך".

האירוע מגיע לאחר שאתמול (ראשון) תלמיד כיתה ז' שרט באולר את גבו של ילד מהכיתה שלו ופצע אותו. התלמיד הפצוע נשלח למיון, טופל בתפרים ושוחרר לביתו. זהו רק אחד מעשרות מקרים של תקיפה: תלמידים תוקפים תלמידים אחרים, ולעיתים אף מורים, תוך תיעוד האירועים ברשתות החברתיות.

מאז ימי הקורונה מתריעים מומחים ואנשי חינוך על עלייה חדה ברמות האלימות, בחומרת המקרים ובהיקפם - מגמה שהחריפה במהלך מלחמת "חרבות ברזל". תקופות ממושכות של למידה מרחוק, פינוי יישובים והיעדר שגרה חינוכית ערערו את הסמכות הביתית והבית-ספרית כאחד.

נתונים מדאיגים: התלמידים לא בטוחים

לפי נתוני משרד החינוך עצמו, תלמידים רבים חשים חוסר ביטחון בבית הספר. 12% מתלמידי היסודי (כיתות ה'-ו') דיווחו כי תלמידים אחרים פגעו בהם פיזית - במכות, סטירות או בעיטות. במערכת החינוך הנתון עומד על 8%, שכן בבתי הספר התיכוניים יש פחות מקרי אלימות, אך הם לרוב חמורים יותר ולעיתים אינם מדווחים בשל "כבוד" או רצון לשמור על "פאסון".

ביחס לאלימות מילולית, הנתונים קשים לא פחות: כמעט כל תלמיד רביעי במגזר היהודי (24%) דיווח כי קיללו אותו, העליבו אותו או הפיצו עליו שמועות. רק שליש מהתלמידים בתיכונים העידו כי נעים להם במוסד הלימודי, בעוד ש-65% מתלמידי י'-י"א ציינו כי הם חשים תחושת נוחות יחסית בבית הספר.

המורים חסרי כלים

בתי הספר נותרו כמעט חסרי כלים להתמודדות עם תופעת האלימות. תקציבי החינוך אינם מספיקים, וההרתעה מוגבלת. בתי הספר יכולים להשעות תלמידים, אך לעיתים מופעל לחץ כבד מצד ההורים למנוע זאת.

ד"ר הילה כהן, פסיכולוגית ומרצה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע, מסבירה:
"עליית האלימות בבתי הספר מאז המלחמה אינה מקרית. מדובר בתוצאה ישירה של "תשישות חוסן" - בני נוער נאלצו לשרוד משברים מתמשכים, כמו הקורונה והמלחמה, ומתמודדים באמצעות ניתוק רגשי, וכעת הרגשות הקשים פורצים כזעם וכאב".

עוד היא מוסיפה: "לבני הנוער יש יכולת וויסות רגשי מוגבלת, ובלי תיווך הורי או חינוכי - האלימות הופכת לשפה היחידה שלהם. האחריות שלנו היא לזהות את המצוקה, ללמד אותם לדבר בשפה רגשית ולהעניק תמיכה. ענישה והרתעה לא יספיקו - רק טיפול אמיתי וקרוב ימנע הסלמה".

גם אנשי החינוך מאוימים

תופעת האלימות אינה נעצרת בין התלמידים בלבד. בשנה האחרונה חלה עלייה במספר המורים והמנהלים שמאוימים פיזית, עד כדי כך שמשרד החינוך מוציא מאות אלפי שקלים על אבטחתם.
נתונים שפורסמו ב"ישראל היום" הראו כי בין השנים 2022-2024 טופלו כ-48 עובדי הוראה מאוימים, כשבשנת 2024 נרשם המספר הגבוה ביותר - 17. מרביתם מנהלים (7), שלושה מורים, שלוש גננות, שני עובדי מטה ומפקח אחד. 

תגובת השר: הודעה רפה

מי שאמור להוביל את המאבק באלימות הוא שר החינוך, יואב קיש. אך בניגוד לתגובות החריפות שהוציא בעבר בנושאים אחרים, הפעם הסתפק בהודעה רשמית רפה שפורסמה שעות לאחר הרצח.

בהודעתו כתב קיש: "בשמי ובשם כל מערכת החינוך אני שולח את תנחומיי למשפחת מרזוק, משפחתו של מוחמד חוסין מרזוק, התלמיד שנרצח היום באירוע הכואב והבלתי נתפס בכפר קרע. האלימות אינה גזירת גורל - זו תופעה שעלינו להיאבק בה יחד, באמצעות חינוך, דוגמה אישית וסובלנות". תגובתו לאירוע היא שיעור חינוך: "הנחיתי כי מחר תוקדש השעה הראשונה בכל מוסדות החינוך לשיעור חינוכי בנושא מניעת אלימות, ערכים של כבוד, סובלנות וסבלנות".