עם יותר חרדים ונשים: שנת הלימודים האקדמית נפתחת

שנת הלימודים האקדמית (תשפ"ו) נפתחת הבוקר (ראשון) באופן רשמי עבור 336,350 סטודנטיות וסטודנטים. מהם: 254,580 לומדים לתואר הראשון, 68,700 לתואר השני ו- 12,370 לתואר שלישי. ישראל ממוקמת בשליש העליון במדינות ה-OECD בשיעור האקדמאים בעלי השכלה גבוהה בגילאי 25-64. מדובר ב-40% מתוך פלח הגילאים הזה, לעומת 35% שהוא הממוצע במדינות ה-OECD.

לדברי מנכ"לית המל"ג והות"ת, ד"ר מאיה לוגסי בן חמו: "האקדמיה היא מנוע הצמיחה של ישראל ועמוד תווך בחוסנה הלאומי. גם בשעת מבחן, במהלך המלחמה, הוכיחה מערכת ההשכלה הגבוהה את כוחה כמקור לידע, לחדשנות וללכידות חברתית. כעת תפקידה חשוב מאי-פעם: לחזק את ההון האנושי, להוביל מחקר וחדשנות, וליצור חיבור מתמשך בין האקדמיה לתעשייה ולמשק".

הסטודנטים שיחזרו לקמפוס בפעם הראשונה אחרי כשנתיים

הבוקר, אחרי כשנתיים שבהן שלא התקיימו לימודים בקמפוס, חוזרים כ-4,800 סטודנטים לשלושת הקמפוסים של מכללת תל-חי, שתהפוך בעתיד הקרוב לאוניברסיטת קריית שמונה. בשנתיים האחרונות, בעקבות מלחמת חרבות ברזל, הסטודנטים למדו מרחוק וכעת שבים ללמידה פרונטאלית.

לפני פרוץ המלחמה למדו בתל-חי כ-5,000 סטודנטים, בשנה שעברה (תשפ"ה) ירד מספרם ל- 4,400, בעוד השנה ילמדו בה 4,800 סטודנטים. לדברי נשיא תל-חי, פרופ' אליעזר שלו: "הצבנו לעצמנו יעד מרכזי לשמש עוגן ומנוע חברתי וכלכלי לאזור הגליל כולו ולהוביל את ההתחדשות בצפון  וזהו רגע של תקווה".

מנגד, גם במכללת ספיר שבדרום, רק 3.5 ק"מ מהגבול עם עזה, חוזרים ללמוד על אף שאיום הטילים מעזה עדיין לא הוסר. גל עמאר, (26), סטודנט שנה ג' במחלקה לתקשורת, במכללה מספר: "ב־7 באוקטובר מצאתי את עצמי בתוך כאוס מוחלט. לא דמיינתי שאצטרך להתמודד במקביל ללימודים גם עם מציאות של מלחמה הכי קרוב שיש. השנה הראשונה שלי עברה כמעט כולה בזום, בתוך חדר סגור ומוגן, עם חוסר ודאות.

"בשנה השנייה כבר התחלנו לחזור לקמפוס ושם הבנתי עד כמה חשוב לעשות את זה דווקא מכאן. אם במקור ראיתי בספיר תחנה בדרך לקריירה, עכשיו אני רואה במקום הזה את השליחות שלי. עצם הנוכחות שלנו בקמפוס - זו ציונות. אני וחבריי לוקחים חלק במיזמים למען שיקום האזור, ומשתדלים כמה שיותר לתרום מתוך המקום שלנו כסטודנטים".

הסיוע לאנשי המילואים נמשך - אבל לא מספיק

שנת הלימודים הנוכחית, כמו קודמותיה, תתנהל בזמן שמילואימניקים רבים ייעדרו מספסלי המוסדות להשכלה גבוהה, בשל המחויבויות בעזה, בצפון ובאיו"ש. גם השנה יוחל מתווה שמעניק להם התאמות, אך הסיוע שחלקם מקבלים פשוט לא מספיק – לא בפן הלימודי ולא בפן הנפשי.

איתי אלסקובסקי, סטודנט להנדסה אזרחית במכללה האקדמית להנדסה בראודה בכרמיאל ויו"ר אגודת הסטודנטים, שירת 380 ימים במילואים. לדבריו: "המלחמה שינתה אותנו, לא רק כאנשים, אלא גם כסטודנטים. החזרה לכיתה אחרי חודשים ארוכים של מילואים היא לא פשוטה: יש פערים חומריים, עייפות נפשית, ותחושת ניתוק מהשגרה האקדמית. כשאתה חוזר משדה הקרב, פתאום שיעורים ומבחנים מרגישים פחות דחופים, ואתה נדרש להזכיר לעצמך למה בכלל התחלת את התואר וזה כדי לבנות עתיד גם באזרחות.

"כיו"ר אגודת הסטודנטים אני רואה מקרוב כמה חשוב שלמילואימניקים יהיה גב, מצד המרצים, הנהלת המוסד והחברים לספסל הלימודים. הידיעה שיש מי שמבין, מתחשב ומלווה אותנו בחזרה למסלול היא מה שמאפשר להמשיך להילחם גם בחזית ולסיים את התואר. האמונה שהמערכת איתנו היא זו שנותנת כוח להאמין שהכול עוד יסתדר."