החוקרים סיפרו למורי כיתות א’ עד ו’ שחלק מהתלמידים בכיתה שלהם מזוהים כבעלי פוטנציאל אינטלקטואלי יוצא דופן, ושצפויה להם פריצה משמעותית בשנה הקרובה.
בפועל, אותם תלמידים נבחרו באקראי לחלוטין ובלי שום בדיקה מוקדמת של רמת היכולות שלהם.
השאלה הייתה פשוטה: האם עצם הציפייה הגבוהה מצד המורים תשפיע על ההתקדמות של הילדים? התשובה הייתה חד משמעית: כן.
בתוך שנה בלבד, הילדים שסומנו כ”מבטיחים” קפצו בממוצע בארבע נקודות IQ יותר משאר חבריהם לכיתה.
מעניין במיוחד לגלות שהאפקט היה בולט בהרבה אצל תלמידי כיתות א’-ב’, לעומת תלמידים בכיתות הגבוהות יותר. כלומר, ככל שהילדים צעירים יותר, כך האמונה של המורה משפיעה חזק יותר על ההתפתחות האינטלקטואלית שלהם.
המחקר זכה לשם “אפקט פיגמליון” וממחיש אמת פשוטה אך עמוקה: כאשר המורים או כל דמות סמכותית אחרת משדרים אמונה ביכולות שלנו, אנחנו סופגים את זה וממשיכים להתקדם. לעומת זאת, חוסר אמונה יכול לעכב ואף לעצור צמיחה.
אז עם פתיחת שנת הלימודים, לצד מערכת שעות חדשה וציוד נוצץ, אולי הדבר החשוב ביותר הוא מורה שמאמין בתלמידים שלו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו