בכל שיעור, בכל מבחן, אבא יהיה איתי

היום מתחילה שנת הלימודים החדשה, והפעם זו לא עוד שנה בשבילי. אני עולה לכיתה י"ב - השנה האחרונה שלי בבית הספר. שנה של סיכומים, של פרידות, של חלומות על העתיד שמחכה מעבר לפינה. אבל בשבילי, זו גם שנה שאני פותח בלי אבא שלי, בפעם השנייה.

אבא שלי היה איש חינוך אמיתי. לפני המלחמה הוא ניהל בית ספר, ובשבילו כל תחילת שנת לימודים היתה תקופה מרגשת במיוחד. הוא היה מתרגש מכל תלמיד חדש, מכל מורה שמתחיל את דרכו, מכל ספר לימוד חדש שמחכה להיפתח. בכל 1 בספטמבר הוא היה מלווה אותי לבית הספר, גאה ומחויך, ומזכיר לי כמה זה חשוב ללמוד, לשאול ולהתפתח. הוא תמיד היה אומר לי ששנת הלימודים החדשה היא ההזדמנות לגלות מי אני רוצה להיות.

ואז הגיעה המלחמה. אבא נהרג בלחימה בעזה, והחיים שלי התהפכו ברגע אחד. השנה שעברה היתה השנה הראשונה שלי בלעדיו. והנה - עכשיו זו השנה השנייה בלעדיו, דווקא כשהגעתי לשנה החשובה ביותר, השנה האחרונה שלי כתלמיד.

היום, כשאכנס לשיעור הראשון בכיתה י"ב, אני יודע שהלב שלי יהיה חצוי. בין המחברות החדשות לבין הזיכרונות הישנים, בין ההתרגשות מהסוף שמתקרב לבין הכאב שמלווה אותי בכל צעד. אבל אני גם יודע שאני מתחיל את השנה הזאת בשבילו. אבא האמין בי, דחף אותי קדימה ורצה לראות אותי מסיים את הדרך הזאת חזק. אני מתכוון לעשות את זה - בשבילו, בשבילי, ובשביל כל מה שהוא היה.

הכיסא שלו ליד שולחן השבת ריק, אבל הערכים שלו - האהבה, הסקרנות, הכבוד לאחר והאמונה בכוחו של החינוך - הולכים איתי לכל מקום. בכל מבחן, בכל שיעור, בכל רגע משמעותי השנה - הוא יהיה שם איתי, בלב ובמחשבות.

השנה הזאת היא לא רק הסוף של תקופה. היא גם התחלה חדשה, צעד ראשון לעולם של אחריות וחלומות גדולים. אני מבטיח לעצמי לסיים אותה חזק, כמו שהוא תמיד רצה, ולשאת את אבא איתי לכל מקום.

הכותב הוא בנו של רס"ם (מיל') יוסף חיים (יוסי) הרשקוביץ ז"ל