רגע לפני הצלצול: מחשבות על פתיחת שנת הלימודים

היום נכדי הבכור יעשה את צעדיו הראשונים במערכת החינוך ויכנס לגן בפעם הראשונה. זהו רגע שממלא את ליבי בהתרגשות עצומה וגם בלא מעט חששות: איך ייקלט? האם ירגיש שייך? האם יראו אותו באמת, על כל מי שהוא? האם המטפלת תתפנה לחבק אותו?

ומעבר לפן האישי, כאשת חינוך, אני עסוקה גם בשאלה הגדולה והמהותית: מה מצופה ממערכת החינוך שלנו להעניק לא רק לו, אלא לכל ילדי ישראל שייכנסו מחר בשערי הגנים ובתי הספר.

השנתיים האחרונות היו מן הקשות שחווינו – מלחמה, פחדים, חרדות, שגרה שהופרה פעם אחר פעם. ובכל זאת, גם בתוך המציאות המטלטלת הזו, ידענו להמשיך ולבנות לילדינו מרחב שבו הם יכולים לגדול, ללמוד, להאמין.

מורי ישראל הוכיחו שהם החזית האמיתית – בכיתה, בזום, במקלט ובמבנים זמניים. הם עשו הכל כדי להחזיק שגרה, כדי להעניק ביטחון, לשמר תחושת נורמליות בתוך ימים שאינם נורמליים. זו שליחות שאין שנייה לה.

גם בשיגרה, מורה בישראל נדרש בכל שיעור של 45 דקות לעשות כמעט את הבלתי אפשרי: לראות כל תלמיד כעולם ומלואו גם בתוך כיתה מלאה, להעניק חיבוק כשצריך אבל גם להציב גבולות ברורים, לחנך לערכים, לעודד הקשבה, לפתח חשיבה ביקורתית ויצירתיות, להעניק כלים להתמודדות עם עולם משתנה ועם טכנולוגיות חדשות ובמקביל גם להספיק גם ללמד את תכני הלימוד….

בנוסף, בעשר דקות הפסקה עליו להספיק להכין מצגת, לעמוד בתור לקפה, לאכול כריך בחטף, לענות לשאלות תלמידים, לצלם דפים ולהגיע בזמן לשיעור הבא.

לכם, התלמידים, אני רוצה לומר: אל תפחדו לטעות, כי מתוך הטעות נולדת למידה. תנו מקום לסקרנות שלכם, תשאלו שאלות גם כשנדמה שאין להן תשובה, העזו להביע דעה גם אם היא לא תמיד פופולרית, תתמכו בחבר שיושב לידכם, האמינו בעצמכם גם כשקשה, וזכרו שבית הספר הוא לא רק מקום לרכוש בו ידע אלא גם הזדמנות לגדול כאנשים, כחברים וכאזרחים במדינה שזקוקה לכם.

ולמורים, אני רוצה לומר: תאמינו בכוחכם גם ברגעי העייפות, תזכרו שכל מילה שלכם יכולה ללוות ילד שנים קדימה, תנו מקום ליצירתיות ולשיחה, תדעו להקשיב לא רק למה שנאמר בקול אלא גם לשתיקות, תתמכו זה בזה, אל תשכחו שאתם חלק מצוות גדול שנושא על גבו את שליחות החינוך. אל תחששו להציב גבולות ברורים, ויחד עם זאת להעניק חום ואמון. תזכרו שבכוחכם להחזיק תקווה גם כשמסביב העולם מתערער.

מורים יקרים, אני מבקשת להמליץ מה הייתי רוצה שנלמד בבתי הספר, לצד המתמטיקה, ההיסטוריה, התנ״ך והספרות, שנעניק לילדים כלים פרקטיים ומשמעותיים לעולם שבו הם חיים. שנלמד ניהול רגשות . שנפתח אוריינות דיגיטלית ובינה מלאכותית מתוך אחריות, כדי להכין את ילדינו לעולם העבודה העתידי. שנכניס לימודי אקטואליה, חברה וכלכלה, כדי לגדל אזרחים מבינים ומעורבים; שנללמד תקשורת בין־אישית, הקשבה אמיתית ושיח מכבד, כדי להכשיר דור שיידע לנהל מחלוקות מבלי לפרק את המרקם החברתי. שנקנה להם מיומנויות של יזמות, יצירתיות וחשיבה עצמאית, כדי שידעו לא רק להשתלב בעולם אלא גם לשנות אותו.

והכול צריך להיעשות בהתאמה לכל תלמיד באשר הוא. החינוך לא יכול להסתפק רק במה שהיה נכון לפני עשור, עליו להשתנות ולהתחדש בקצב שבו משתנה העולם שסביבנו.

בתוך כל אלה תהיו מי שאתם, אל תתנו לרעשי רקע להפריע לאני החינוכי שלכם, שמרו על מתח נכון בין תוכנית הלימודים לבין הרצון ליצור, להתחדש ולהתרענן, תנו לתלמידים לשאול, להעז, ואל תחששו להביע עמדה גם כשאינה פופולרית. לזה קוראים לעשות חינוך.

והכי חשוב, כשאתם נכנסים לכיתה עיצמו עיניים וזכרו שבכיתה הזו יושבת ראש הממשלה הבאה, הרמטכל הבא, מנתח מוח, מפתחת סייבר, רופאה, מנהל בית ספר, אשת הייטק ועוד. כולם יושבים היום בכיתה. אנחנו לא יודעים לאן כל אחד יכול להגיע ולכן נעשה הכל כדי לבנות את העתיד שלהם.

זו ההזדמנות שלנו להגיד לכם תודה על שבחרתם להיות בחזית הכי חשובה, החינוך. גם בימים הקשים ביותר, כשאזעקות קטעו שיעורים, כשהייתם צריכים לקלוט תלמידים מפונים, כשהחדשות הכבידו מדי יום, הצלחתם ליצור לתלמידים אי של שפיות, להחזיר עבורם אמון בעולם, גם כשהיה קשה להאמין בו, ולבנות להם תקווה בתוך מציאות סוערת. בסופו של דבר כולנו יודעים שהחיילים האמיצים ששומרים היום על גבולות המדינה ספגו מחויבות ואכפתיות ראשית כל בכיתה, והמורים הם אלו שנטעו בהם את תחושת האחריות והמסירות.

עם תחילתה של שנה חדשה, אני רוצה לומר תודה גדולה למורים והמורות, שעושים עבודת קודש יום יום, ולהגיד לכל ילדינו ולנכד הפרטי שלי, בהצלחה במסע החדש, כולנו מלווים אתכם ומאמינים בכם.

• הכותבת היא נשיאת יאסא – המרכז הישראלי למצוינות בחינוך וראש עיריית בית שמש לשעבר