שנת הלימודים תשפ"ו תהיה עמוסת אתגרים, ובמידה רבה זו תוצאה של משבר שהחל במגפת הקורונה, התגלגל לשביתות של ארגוני המורים ולטבח בעוטף עזה והמלחמה, והסתיים ב"עם כלביא", ששיבש את סגירת שנת הלימודים האחרונה. אז מהן הבעיות המרכזיות במערכת החינוך - ומה נדרש כדי לטפל בהן?
המצב הנפשי של בני נוער
מאות אלפי תלמידים מתמודדים עם הטראומה של 7 באוקטובר, מלחמת "חרבות ברזל" וירי הטילים מאיראן. חלקם חוו זוועות מלחמה, פינוי מהבית ואזעקות, ובקרב כל שכבות הגיל יש שסובלים מחרדות. הילדים ובני הנוער נחשפו לחדשות קשות. נוסף על כך, תלמידים רבים מתמודדים עם שכול בשל אובדן של בני משפחה וגם נסיגה בשל גיוס של אבא למילואים. כל אלה מביאים, בין השאר, לדיכאון, להתנהגות אלימה, לירידה בריכוז ואפילו להפסקת אכילה.
מה צריך לעשות?
לדברי ד"ר קרני גיגי ואורית כהן מפורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית, "יש לחזק את השירות הפסיכולוגי החינוכי - לתגבר פסיכולוגים, לקצר זמני המתנה ולהעניק ליווי שוטף למורים. יש ליישם את מסקנות ועדת שפירא: לצמצם כיתות ל־19 תלמידים, להפחית שעות לימוד ולטפח מיומנויות רגשיות ותחושת שייכות. כך אפשר יהיה לפעול בגישה מניעתית, לחזק חוסן אישי וקהילתי, ולתת מענה עמוק, מערכתי ומתמשך לתלמידי ישראל".
מחסור בעובדי הוראה
יש במערכת החינוך מחסור במורים ובמורות, בגננות ובגננים, אבל בכמה מדובר? אף אחד לא באמת יודע בגלל האופן שבו משרד החינוך פועל ולמעשה מתאמץ להסתיר את הנתונים. גם מקרב המורים שנמצאים בכיתות, רבים לא הוכשרו ללמד את המקצועות שהם מלמדים, לרבות אנגלית ומתמטיקה. הצעירים שואפים פחות להגיע למכללות להוראה, וגם שכר המורים נשחק.
מה צריך לעשות?
"כדי לפתור את משבר המחסור במורים, חייבים לפעול בשני צירים בה בעת: גיוס מורים חדשים איכותיים ושימור אפקטיבי של המורים הקיימים", אומרת פרופ' סמדר דוניצה־שמידט, נשיאת מכללת סמינר הקיבוצים. "בלי תנאי עבודה משופרים, הפחתת עומס וביורוקרטיה, חיזוק הרווחה הרגשית ומתן אוטונומיה, מורים ימשיכו לנטוש. לצד זאת, יש צורך דחוף בחיזוק מעמדו של המורה ויוקרת המקצוע. גיוס דור חדש של מורים נבלם גם תחת רגולציה שמקשה על המכללות להציע תוכניות אטרקטיביות. כל עוד אין שותפות אמיתית בין כלל הגורמים - משרד החינוך, האקדמיה וארגוני המורים - נמשיך לדשדש".
סרבול במשרד החינוך
משרד החינוך הוא ספינה גדולה, אבל הוא פועל באופן מסורבל וביורוקרטי. המנגנון שלו מנופח וכולל כפילויות, משרות לא נחוצות וחוסר תיאום בין אגפיו השונים. באגפים רבים הדברים מתנהלים בעצלתיים, ומנהלי בתי ספר מרגישים כי ערימת הטפסים והבקשות שהם מחויבים אליה מצד המשרד לא מאפשרת לעבוד. לצד זה, המשרד, שתקציבו 80 מיליארד שקלים בשנה, הפריט הרבה מהשירותים ולא תמיד ברור לאן הכסף הולך.
מה צריך לעשות?
"כדי לשפר את מערכת החינוך בישראל, מומלץ למשרד החינוך להצטמצם משמעותית", אומרת אורית גור־כהן, יו"ר משותפת של "מנהיגים - ארגון מנהלי בתי הספר". "עליו להתמקד בקביעת סטנדרטים לאומיים ובגיבוש מדיניות כללית, תוך העברת סמכויות ניהוליות ותקציבים לרשויות המקומיות ולבתי הספר עצמם. גישה זו תאפשר ביזור סמכויות, תגביר את הגמישות וההתאמה לצרכים הייחודיים של כל קהילה ותלמיד, ותעניק אוטונומיה רבה יותר למנהלי בתי הספר. בכך, נחזק את מנהיגי השטח לקבל החלטות מושכלות שיעודדו חדשנות ויעילות, ונוכל לבנות מערכת חינוך מגיבה ומותאמת יותר".
פערים בתוך הארץ - ומול העולם
כמו תקליט שחוק, זה שנים כולם חוזרים על העובדה שישראל היא המדינה שמובילה בפערים בין תלמידים חזקים מבתים אמידים לתלמידים חלשים מבתים עם קושי כלכלי. הדבר נובע רק מסיבות כלכליות. בין הסיבות: השקעה גדולה יותר בתלמידים מצד משפחות אמידות ועיריות בדירוג חברתי־כלכלי גבוה, לצד ניתוב נכון של המשאבים וההשקעה בתשתיות. גם בהשוואה לעולם המצב אינו מזהיר, בלשון המעטה: ישראל "התרסקה" במבחנים הבין־לאומיים במתמטיקה, במדעים ובשפה אל מול מדינות האיחוד האירופי וחזרה לשפל של 17 שנים (TIMSS).
מה צריך לעשות?
לדברי אלי הורביץ, מנכ"ל קרן טראמפ: "החינוך לבדו לא יוכל לסגור את הפערים העצומים בישראל. אמרתי פעם שזו משימה בסדר גודל של פרויקט הגרעין האיראני, אבל היום אני חושב שהיא קשה אף יותר. אם ישראל רוצה עתיד, עליה להפוך את החינוך לציונות של דור אחרי מלחמה - לחבר אותנו לעולם באמצעות תוכניות לימודים רלוונטיות, לחבר אותנו לעצמנו ולבטל את זרמי החינוך שמרחיבים פערים, כמו גם לקרוא קריאה נועזת וסוחפת להתגייסות לאומית לשיפור החינוך בישראל".
מאבקי זהות והתערבויות חיצוניות
מערכת החינוך נקרעת בין זהויות. יש בה חילונים, דתיים, חרדים ובני המגזר הערבי על גווניו. זה אמנם פסיפס של החברה הישראלית, אך פוליטיקאים וגופים בעלי אג'נדה מנסים להתערב ואף לכפות את דעתם בנושאי דת, להט"ב, פוליטיקה ועוד. שרי חינוך מתחלפים באופן תדיר, שולפים תוכניות חינוכיות מהשרוול ומזעזעים את המערכת שנה אחר שנה. המערכת אינה פועלת באופן אחיד, ויש חוסר שוויון בין המגזרים השונים.
מה צריך לעשות?
ד"ר אריאל לוי, מנכ"ל המועצה לחינוך ממלכתי־עברי: "הפתרון הוא פשוט: להיות ממלכתי, להכיר בקיום מרכיבים אחידים לצד מאפיינים ייחודיים. הביטוי המעשי הוא מתן אוטונומיה זהותית וגמישות פדגוגית, וכמובן שוויון פרופורציונלי במשאבים לארבעת הזרמים. בפועל, שני זרמים, החמ"ד והחרדי, אכן זוכים לאוטונומיה, אבל הזרם הממלכתי־העברי, הגדול והמגוון בישראל בפער גדול, נתון להתערבויות זרות בלתי פוסקות. האפליה הממוסדת חייבת להיפסק: הקמנו מועצה מייצגת, כמו שיש לזרמים האחרים, שדורשת לאפשר לצוותי החינוך בזרם לעשות את מה שהם יודעים לעשות - עגלתם מלאה להתפקע".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו