המצוקה האישית יצרה תוצאה מפתיעה: כך השפיעה המלחמה על הגננת של הילד שלכם

גננות מערכת החינוך (גילאי 3-6) מתמודדות כבר שנתיים עם מלחמה, שבה הן צריכות לדאוג לא רק לעצמן אלא גם למעל 30 ילדים בגן. הן צריכות לשמור עליהם בזמן אזעקות וירי טילים, להתמודד עם רגרסיות בהתנהגות, עם ילדים קטנים שהוריהם במילואים ועוד. הגנים בישראל הפכו לסיר לחץ והכל נופל על הצוות שמלווה את הילדים את מרבית שעות היום.

מחקר שבדק את הרווחה הנפשית של גננות מהחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי בתקופת מלחמת חרבות ברזל, הראה מה באמת משפיע על היכולת לנהל את הגן באופן מיטבי - וזו לא ההכשרה שהן מקבלות בבתי הספר להוראה.

מהמחקר עלה כי הוותק המקצועי של הגננות, כלומר כמות השנים בה היא עובדת בגן, הוא הגורם שמגן ומקדם את הרווחה הנפשית שלהן ומפחית תחושת סטרס (דחק). בעוד שדווקא רמת השכלה גבוהה, למשל תואר שני, נמצאה קשורה לרמות גבוהות יותר של סטרס ורמות נמוכות יותר של רווחה נפשית. הוותק של הגננות במחקר נע בין שנה אחת ל-42 שנים, ומה שסייע להן הוא הידע המצטבר והמיומנויות שגננות רוכשות לאורך שנות עבודתן.

המחקר נעשה בקרב 632 גננות, אשר חלקן נאלצו להתמודד עם גורם לחץ נוסף: בני משפחה שלוחמים בעזה ובלבנון בסדיר ובמילואים - דבר שהרע את מצבן הנפשי, אך הן ידעו להתעלות על כך.

מהמחקר עולה כי נמצא קשר בין בני משפחה מגויסים (במשפחה הגרעינית) לרמות גבוהות יותר של סטרס ורמות נמוכות יותר של תקווה, דבר המתקשר לעומס הרגשי והמשמעותי שנושאות הגננות. למרות זאת, ובאופן מפתיע, דווקא גננות אלה הציגו רמות גבוהות יותר של התנהגויות מיטיבות בעבודתן בגן. דפוס זה מדגיש את יכולתן המרשימה של הגננות לשמר תפקוד מקצועי איכותי גם כשהן חוות קושי רגשי אישי, ומרמז על תהליך של צמיחה ממשבר - כאשר דווקא הקרבה האישית למצב החירום מעוררת מחויבות מוגברת להענקת תמיכה רגשית וחינוכית לילדים.

החוקרות, ד"ר ענבר לוסיה טרינצ'ר מהמכללה האקדמית לחינוך תלפיות ופרופ' דורית ארם, ראש המעבדה לחקר הגיל הרך בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, גורסות כי יש צורך במתן תמיכה רגשית מוגברת לגננות המתמודדות עם העומס הכפול של ניהול הגן ודאגה לבני משפחה מגויסים, במיוחד לאור העובדה שהן ממשיכות לתפקד ברמה גבוהה למרות המצוקה האישית.