שר החינוך יואב קיש, צפוי להגיש מחר (שלישי) את דו"ח התחקיר שערך המשרד בעקבות מלחמת חרבות ברזל ואת התובנות המרכזיות שעלו ממנו. הוא יציג גם הצעדים שננקטים ליישום ההמלצות. את התחקיר ביצע המשנה למנכ"ל משרד החינוך איל בן זקן, אך אל דאגה, אף בעל מקצוע לא צפוי "ללכת הביתה" בעקבות הממצאים.
מדובר בדו"ח שבא לבחון כיצד התמודדה המערכת החינוכית עם אחד המשברים הקשים שידעה מדינת ישראל. אך עוד לפני פרסום המסקנות הרשמיות, ניתן כבר לשרטט את התמונה שהתבהרה במשך חודשי הלחימה – תמונה של מערכת חינוך שלא הייתה ערוכה, לא במבנה ולא בהיערכות, והגיבה תוך כדי תנועה.
נזכיר, כי מרגע המתקפה ב-7 באוקטובר, התקבלה הודעה על סגירת מערכת החינוך ונעילת בתי הספר. כשיום למחרת מתחיל שבוע לימודים חדש. למשרד החינוך לא הייתה תכנית מגירה מסודרת לתרחיש של מלחמה רחבת היקף וגל פינוי אזרחים. הרבה מאוד לא באשמתו – שכן גם למדינה לא הייתה תכנת מסודרת, המשרד לא ידע לאן יפונו התלמידים.
ההחלטות שהתקבלו היו מהיום למחר, ולא על פי נהלים סדורים. לצד זה צריך לשבח את הצוותים החינוכיים שנרתמו בצורה יוצאת מגדר הרגיל ועדיין עושים את זה במשך כמעט שנתיים של מלחמה, כולל מלחמה מול איראן.
היעדר היערכות מוקדמת הוביל לכך שבמשרד החינוך נאלצו להסתמך על מתנדבים, גופים אזרחיים ועמותות כדי לפתוח מסגרות חינוכיות חלופיות. גם המידע על מיקום התלמידים המפונים היה חלקי. לקח זמן למשרד להבין היכן שוהים הילדים, ולא נבנה מאגר מידע מתכלל. גם כאשר אותרו הילדים, רבים מהם לא היו פנויים ללמידה. מנגד בקרב מי שלא פונו היו כאלה שהיה להם מחסור באמצעי קצה- היעדר מחשבים, טלפונים או חיבור אינטרנט ולא יכלו להשתתף בלמידה מרחוק.
במקביל, ככל שהתקדמה הלחימה והתלמידים המפונים לא חזרו לבתיהם המשרד השקיע משאבים חסרי תקדים בהקמה של בתי ספר זמניים לילדים המפונים. משרד החינוך "שפך" הרבה מאוד כספים על המהלך, עשרות מיליוני שקלים הופנו להשכרת מבנים, רכישת כיסאות, שולחנות, ציוד דיגיטלי ומערכות הפעלה. אחד הסמלים לכך הוא בית הספר "הסולריום" בים המלח – מוסד שהוקם תוך שבועות, העניין שמשרד החינוך מתחמק כבר תקופה מלתת פירוט כמה כסף עלו לו בתי הספר הזמניים האם היו שווים את ההשקעה. לא גם לא מפרט אודות נתוני הנשירה של התלמידים המפונים שרבים מהם לא באמת הגיעו לבתי הספר החלופיים בצורה סדירה.
אך הבעיה לא הסתיימה רק בקרב המפונים, גם אלפי תלמידים בדרום ובצפון שנותרו בבתיהם לא זכו למסגרת לימודית סדירה. היו מצבים שבהם תלמידים שלא פונו למדו בפועל בישובים שפונו או היו צריכים לעשות דרך מסוכנת תחת טילים לבית הספר והלמידה שלהם היתה במשך שנה שלמה מרחוק.
בבתי ספר רבים לא ניתן היה לקיים לימודים בשל מחסור במרחבים מוגנים, בעיות תחבורה, מחסור צוותים חינוכיים, ופחד מתמיד מהסלמה ביטחונית. במקרים רבים הופעלה למידה במשמרות, ולעיתים רבות כלל לא נלמדו מקצועות יסוד. התחושה הכללית של תלמידים והורים הייתה שמשרד החינוך מגיב באיחור ובחוסר תיאום – נגרר אחרי המציאות במקום להכתיב לה כיוון.
משרד החינוך מבהיר: "כפי שפורסם הבוקר, וזמן רב טרם הפנייה, נערכה ביוזמת השר והמשרד עבודת תחקיר מוסדית רחבת היקף שהתבססה על ראיונות עומק, דוחות שטח, נתוני תפעול בזמן אמת, תיעוד שיטתי של המהלכים וההחלטות וניתוח האירועים. המידע בכתבה לא מייצג את התחקיר ומראה תמונה חלקית שאינה מדויקת. הדוח שיוצג מחר ויפורסם לציבור מציג תמונה מלאה, מבוססת נתונים, עומק תחקירי וראייה מערכתית, והוא מספק מענה שלם ומדויק לכלל הסוגיות שהועלו, כך שראוי להמתין להצגת התחקיר המלא".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו