מחקר חדש של מרכז טאוב מראה שהצפיפות בגני הילדים מביאה הורים לתלמידים עם צרכים מיוחדים לשלוח את ילדיהם למסגרות נפרדות לחינוך מיוחד. על פי המחקר, תופעה זו מתרחשת בעיקר בחינוך הממלכתי העברי ("חילוני") וברשויות מבוססות מבחינה חברתית-כלכלית. המשמעות היא שילדים עם צרכים מיוחדים אינם משתלבים בכיתות גן "רגילות" עם תלמידים ללא לקויות או צרכים מיוחדים מה שעלול להשפיע על השילוב שלהם בחברה.
עורכי המחקר, ד"ר שרית סילברמן ונחום בלס, ראש תכנית מדיניות החינוך במרכז טאוב, קוראים לקובעי המדיניות לפעול להקטנת הכיתות בגני החינוך הרגיל על מנת להרחיב את הזדמנויות השילוב עבור תלמידים עם צרכים מיוחדים.
המחקר, בחן את התופעה בשנים 2005–2024, והוא חושף שינוי בקשר בין גודל הכיתה הממוצע בגני הילדים ברשויות המקומיות ובין שיעורי ההשתתפות במסגרות הנפרדות לחינוך מיוחד, עם הבדלים ניכרים הן בין רשויות ברמות חברתיות-כלכליות שונות והן בין מגזרים וסוגי פיקוח.
לטענת החוקרים, תופעה זו, שכמעט לא הייתה קיימת בתחילת התקופה הנבדקת (2005–2009), הלכה והתרחבה לאורך שני העשורים האחרונים והיא בולטת במיוחד בחינוך הממלכתי העברי וברשויות ממעמד חברתי-כלכלי בינוני-גבוה.
הנתונים הראו ששיעורי ההרשמה למסגרות נפרדות (מסגרות של החינוך המיוחד) בחינוך הממלכתי העברי ("החילוני") בשנים 2020–2024 נעים בין 5.5% ברשויות עם כיתות הגן הקטנות ביותר לכמעט 8% ברשויות עם הכיתות הגדולות ביותר. כלומר, ככל שכיתות הגן צפופות ועמוסות יותר - הורים לילדים על הרצף האוטיסטי או הורים לילדים עם צרכים מיוחדים מעדיפים לרשום אותם למסגרות נפרדות, המיועדות רק לחינוך המיוחד כמו גן תקשורת. ברשויות המבוססות יותר (אשכולות 5–8) שיעורי ההרשמה מגיעים ל-4.5%–7%, לעומת שיעורים של כ-3%–4% ברשויות החלשות. כלומר, דווקא הורים מערים אמידות, כאלה שהם משכילים יותר ובעלי מודעות גדולה יותר, מעדיפים מסגרות כאלה לילדיהם.
הילדים מתקשים לקבל תשומת לב
לדברי החוקרים, הגידול בשיעורי ההשתתפות בגנים נפרדים לחינוך מיוחד פוגע במאמצים של משרד החינוך להגדיל את שיעור התלמידים עם צרכים מיוחדים המשולבים בגנים רגילים, והם קוראים למשרד החינוך לפעול ללא דיחוי להורדת ממוצע התלמידים בגני החינוך הרגיל מ-30 כיום ל-19, כפי שהמליצה לאחרונה ועדת שפירא.
בגני ילדים בישראל, מספר התלמידים המקסימלי המותר על פי תקן משרד החינוך הוא 35. על מספר תלמידים זה יש גננת אחת ושתי סייעות. המשמעות - הילדים מתקשים לקבל תשומת לב. שילוב של ילד עם צרכים מיוחדים, בטח בגיל צעיר, צריך הרבה תשומת לב, עבודת תיווך כלפי שאר הילדים בגן ועוד - יכולות שלא כל הגננות הוכשרו לכך, מסוגלות או רוצות לבצע. למרות שמשרד החינוך חרט על דגלו לשלב תלמידים עם צרכים מיוחדים בכיתות "רגילות" יש המון קשיים בנושא ולעיתים זה פוגע בכיתה כיוון שבתי הספר לא ערוכים לכך.
"כיתות קטנות יותר בגני הילדים יכולות לקדם שילוב איכותי, שהוא מטרה חינוכית וחברתית חשובה, תוך יצירת יעילות כלכלית על ידי הפחתת הצורך במסגרות נפרדות יקרות". אומרת ד"ר שרית סילברמן. "עם זאת, חשוב להדגיש ששיעורי ההשתתפות הנמוכים יותר במסגרות הנפרדות ברשויות החלשות ובחינוך הערבי והחרדי עשויים לשקף מציאות של נגישות מוגבלת יותר למסגרות נפרדות ולאו דווקא דרישה נמוכה יותר. לכן, לצד הרחבת הזדמנויות השילוב יש להבטיח גישה שוויונית לשירותי חינוך מיוחד בכל קבוצות האוכלוסייה". החוקר נחום בלס הוסיף: "להקטנת גודל הכיתות בגנים בחינוך הרגיל יש תועלת כפולה: יצירת סביבות למידה איכותיות יותר עבור כלל התלמידים וצמצום ההפניה למסגרות נפרדות לחינוך מיוחד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו