"מספר הילדים והנוער בסיכון שילש את עצמו - וזה סיפור שאף אחד לא מטפל בו"

"צלצול לשינוי", ועידת החינוך של "ישראל היום", נערכה היום (שני) במעמד שר החינוך יואב קיש, מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד, מנכ"ל רשת החינוך "עתיד" יוסי ממו, יו"ר מרכז השלטון המקומי חיים ביבס, שר התרבות והספורט לשעבר ח"כ חילי טרופר, ראשי רשויות, המנכ"ל והמייסד של ארגון "השומר החדש" יואל זילברמן ומנכ"לית עמותת "נירים" נורית טל שמיר.

בריאיון לכתב החינוך של "ישראל היום", נועם (דבול) דביר, נורית טל שמיר, מנכ"לית עמותת נירים הפועלת למען נוער בסיכון חשפה נתונים מדאיגים על המשבר הגדול שפוקד את הנוער הישראלי, במקביל לסיפורי הצלחה מרגשים המעידים על הפוטנציאל הטמון גם בנערים הנמצאים בסיכון הגבוה ביותר.

אנשי מקצוע דיווחו על צונאמי של נוער נורמטיבי שהופך לנוער נושר. האם את רואה את זה?

"בוודאי. גם המספרים מדברים. אומנם לצערי אין מספיק מספרים רשמיים, אבל נתון אחד - בשנת 2020 פרסם מבקר המדינה את הדוח שלו, טרום קורונה. הוא דיבר על נוער, לא על ילדים ולא על צעירים - גילאי 12-18. ההערכות מדברות על מספרים ששילשו את עצמם. מאות אלפי בני נוער בסיכון. וזה סיפור שאף אחד לא מטפל בו.

את מרגישה שיש קצת הסתרה של נתונים?

"אני לא יודעת אם יש הסתרה מכוונת. אני יודעת עובדתית שאין מספיק נתונים. חלק בהתגבשות. אנחנו לא יודעים אם התופעה התייצבה. משרד הרווחה מפרסם משהו אחד, משרד החינוך מפרסם משהו אחר. הפרמטרים שונים. לכן הלכתי למבקר המדינה. איך שלא הופכים את זה, מדובר במאות אלפים".

בואי נדבר על מקרים בשטח. איך הנערים הושפעו?

"קודם כל, בני נוער בסיכון הם מלכתחילה, לפני שמגיעים למצבי משבר, חיים במצבים מסוכנים. או בקצה אחד - מבודדים, או הרבה פעמים בפעילויות אקטיביות מבחינה של פשיעה, אלימות, דברים מהסוג הזה. אנחנו רואים את ההתגברות של שני הקצוות. התגברות של חרדה, ילדים שמתקשים לצאת מהבית. אחד האזורים בהם נוצר מיזם חדש זה העוטף".

"אני רוצה להגיד דבר כזה. זה פרויקט ענק ומרגש. אבל אנחנו מרגישים את זה עוד לפני שקם בית הספר. אנחנו מלווים את התלמידים עוד לפני הפינוי. היה פרויקט שמאתר נוער נושר, איפה הם מסתובבים. ליווינו אותם ועלינו איתם לתוך העיר. פוגשים ילדים שלא מוכנים לצאת מהבית בלי כלי הגנה, כי הם מפחדים. יש חרדות קיומיות עמוקות. אתה רואה את זה יום יום בעיניים".

אתם באמת מקימים המון פרויקטים. אבל איפה המדינה?

"זה לא נכון להגיד שהיא לא עושה דבר בכלל. זה לא המצב, אבל למול גודל השעה והבעיה, נדרשת התערבות הרבה יותר מאסיבית".

הזכרת את הפרויקט החדש בעוטף. ספרי לי עליו - זה בית ספר שהגיעו אליו מכל הארץ או מהדרום?

"רק מהעוטף. הרעיון להקים את ניצן נירים היה בעקבות 7 באוקטובר. היו אלפי ילדים בעוטף שנחשפו לטראומות נוראיות, לזוועות. חלקם התקשו מאוד לחזור למסגרות הנורמטיביות. היה את ניצן ליבשטיין, בעודו בכיתה ב', נפל לידו פצמר. הוא לקה בטראומה מאוד קשה בעקבותיה לא חזר להיות עצמו. הוא עשה קצת בלגנים, עד שאי אפשר היה להחזיק אותו בקיבוץ. אבל לא מצאו לו מקום. לנערי הקצה אין פתרון. שלחו אותו לכפר נוער בצפון - נירים - שמגיעים אליו ילדים רק בצו בית משפט. קצה-קצה הקרחון. זה מקום מקסים, אבל זה הילדים שבאים".

"ניצן עשה אצלנו מסלול מדהים. סיים בגרות מלאה בהצטיינות, יצא למכינה קדם צבאית. הוא התגייס ליחידת מודיעין מובחרת. אנחנו אמרנו שכמו ניצן, יש הרבה ניצנים. בית ספר זו הגדרה מצמצמת. בכל כיתה יש מחנך, עובד סוציאלי ומדריך נוער על כל עשרה תלמידים. אנחנו מבינים שאם לא יהיה טיפול, לא יעבוד".

קשה לכם יותר לגייס כספים אחרי 7 באוקטובר?

"תלוי למה. לפרויקט כזה יש הרבה פוקוס, אז יחסית יש יותר אוזן קשבת. יחד עם זאת, לפרויקטים שגרתיים יותר, פחות נשמע כמו לב הסיפור. אומרים שהנוער בסיכון יכול לחכות כי צריך לבנות את המדינה".

איך את שומרת על אופטימיות?

"אני מסתכלת על הבוגרים שלנו. אנחנו מקבלים הודעה מבוגר שלנו שסיים מסלול ב-669. הייתה לו לפני כמה ימים גיחה מבצעית ראשונה. טייס מסוקים היה ש"ש בנירים, והיה עוד בחור מנירים. הילד הזה התחיל מהתחתית והיום - הנה איפה הוא נמצא. זה מאוד מרגש. ואז אני יודעת שהצלחתי".