ח"כ טרופר: "האם מהלך ההדחה של עודה רלוונטי? נראה יותר כמו תהליך פופוליסטי"

"צלצול לשינוי", ועידת החינוך של "ישראל היום", נערכה היום (שני) במעמד שר החינוך יואב קיש, מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד, מנכ"ל רשת החינוך "עתיד" יוסי ממו, יו"ר מרכז השלטון המקומי חיים ביבס, שר התרבות והספורט לשעבר ח"כ חילי טרופר, ראשי רשויות, המנכ"ל והמייסד של ארגון "השומר החדש" יואל זילברמן ומנכ"לית עמותת "נירים" נורית טל שמיר.

"אין תיק חשוב יותר מתיק החינוך"

חבר הכנסת חילי טרופר, איש חינוך לשעבר שעבר לפוליטיקה, קיים במסגרת ועידת החינוך של "ישראל היום" - "צלצול לשינוי" ריאיון עם שירית אביטן כהן, כתבת ישראל היום. טרופר דיבר בין השאר על משבר החינוך, השפעת המלחמה על המערכת, וסוגיות רגישות כמו חוק הגיוס והדחת ח"כים.

נתחיל במעבר בין העולמות שעשית. מאיש חינוך עברת לשדה אולי הכי ציני, קשה, שיש בפוליטיקה הישראלית. למה עשית את זה? רצית לעצב את זה מלמעלה למטה?

"לא עשיתי את זה כי אני לא אוהב חינוך. מצד אחד הרגשתי שיש תחושה עמוקה של משמעות. מצד שני, לפחות אני הרגשתי כמו צל. זאת תחושה עמוקה של תסכול. עבדתי עם נוער בסיכון וההרגשה הייתה שעל כל ילד שהצלתי היו עשרות שלא. זאת בעיה בשיטה. בן אדם צריך ללכת לאן שהלב שלו הולך ואני מרגיש שאני משפיע במקומות אחרים".

אתה מעצב את פניה של מדינת ישראל, ככה היה פעם. אנשים רוצים להיות ראש ממשלה, שר ביטחון, אבל לא שר חינוך.

"זה מבאס. אין תיק חשוב יותר מתיק החינוך. אם החברה מתייחסת למחנכים בצורה כזאת או אחרת, זה מעליב. אותו הדבר בפוליטיקה. יש דברים אחרים. החינוך לא נחשב הכי גבוה, אבל הרבה מאוד אנשים אומרים שחינוך זה הכי חשוב - אבל בוחרים דברים אחרים. אני מקווה שנצמיד בין המילים למעשים.

תקציבים הולכים למקומות אחרים. כמה אתה מזהה משבר בחינוך?

"יש משבר, אבל אני לא פסימי. גם בחינוך זה משברים שהתחילו הרבה לפני. חסרים מורים, הייתה קורונה וכו'. גם לי יש ילדים. אנחנו הורים. זאת הזהות הראשונה שלנו. אני רואה מה הם עברו. בסוף, רגשית, זה עומס שנכנס לכיתה. גם המורים עצמם. אולי הוא בעצמו חווה הרבה קשיים והמטען העצום הזה נכנס לכיתה, שגם צריכה בסופו של דבר להביא הישגים. מורה צריך לנהל את זה וזה מסובך כי כל כך הרבה וקטורים עובדים על המורה. אבל מורה הוא משפיע עיקרי על הילדים וזאת זכות עצומה".

אנחנו רואים קונפליקט עיקרי בין חינוך של מורים והקריאה לדגל.

"שני הדברים מאוד קשים. אני אומר שכשצה"ל קורא - באים. יש לזה מחיר, אבל יש גם יתרון כי תלמידים נורא צעירים אפילו, יודעים לאן המורה הלך. הילד יודע שהמורה לא בכיתה כי הוא הלך להגן על המדינה. המחיר הוא אדיר. אבל כל פלח - כולם יודעים מה קורה. לפעמים השיעורים הכי גדולים קורים מחוץ לכיתה ולאו דווקא בשיעור מתמטיקה או אנגלית".

אולי זה המסר הכי חשוב שהילדים קיבלו. מנגד, מסתכלים על מה שקורה בכנסת. במשבר הגיוס שומעים שנתניהו נכון לפשרות עם החרדים כדי למנוע את פירוק הממשלה. איפה נמצא המחנה הממלכתי? אתם תומכים בחוק נכון? אתם ביציע?

"אנחנו עמוק בפנים. זאת המדינה שלנו ואנחנו אוהבים אותה. הילדים שלנו משרתים ואנחנו משרתים. אני לא בא לזה כעוד נושא פוליטי. סוגיית הגיוס היא סוגיה מהותית וערכית לפני שהיא פוליטית. זה פצע. אנשים שמשרתים נקראים לשרת שוב ושוב. סוגיית הגיוס היא סוגייה ערכית. שבר עמוק. להגיד מילים יפות ולתת צ'ופרים למילואימניקים זה יפה, אבל הם צריכים שהאחים והאחיות שלהם יתנו יד. זאת סוגיה מאוד עמוקה שחוצה את החברה. זה לא קשור לימין או שמאל, לדתיים או חילוניים. אם יבוא חוק גיוס אמיתי, לא בלוף - אנחנו נתמוך. אני אצביע בעד".

כשאתה מסתכל על הניסיונות של אדלשטיין לטייב את החוק, אתה סומך עליו?

"לא על אוטומט. צריך לקרוא את הנוסח. אם יש חוק אמיתי שלא מציב שרידות פוליטית מעל צרכים לאומיים, נתמוך. אנחנו אופוזיציה לממשלה, לא למדינה".

סוגיה שאתם חוטפים עליה הרבה אש - אומרים קודם תהיו אופוזיציה. בסוגיה הערכית הזאת אתה אומר שאתה מראה מה הדרך הנכונה?

"אני לא מסתכל הרבה אחורה. אני מנסה לעשות כמיטב הבנתי. אני חושב שיש בזה אמירה יפה. סוגיות ערכיות שאינן פוליטיות, צריך לתמוך. לצערי אני לא רואה את הקואליציה מביאה חוק אמיתי. אבל אם היא תאתגר אותנו - אני צריך להסתכל על החוק מעיני הלוחמים. הם מצפים ממני לא לעשות פוליטיקה על הגב שלהם. יבוא חוק אמיתי? נתמוך בשביל הלוחמים.

אנחנו רואים שיש שרים שלא מוכנים לשלם את המחירים. מה עם המחנה הממלכתי?

"כרשת ביטחון, כן. אם צריך את האצבעות שלנו כדי להביא את 50 אחינו ואחיותינו הביתה, פוליטיקה זזה הצידה".

סוגיה נוספת היא הדחת ח"כ איימן עודה. יש שלל אמירות בעייתיות, והאמירה האחרונה עליה מבקשים להדיח אותו. מה תעשה?

:אנחנו נוסעים מפה לישיבת סיעה ונקבל החלטה. יש לו אמירות מזעזעות. היה תהליך רשלני, פופוליסטי. הבעיה היא לא זו. הציוץ שלו שמשווה בין חטופים לאסירים הוא בעייתי. צריך להיזהר. בעופר כסיף למשל, תמכתי בהדחתו. הוא פנה באופן אקטיבי לבית הדין הבינלאומי. במקרי קיצון נשתמש בהדחה של ח"כים. צריך זהירות רבה בדבר הזה. אקבל את ההחלטה קרוב יותר להצבעה. האם מהלך ההדחה של עודה רלוונטי? נראה לי יותר כמו תהליך פופוליסטי.