מייסד השומר החדש: "חינוך הוא לא להגיד שהמציאות לא קיימת, במזה"ת לא הכל ורוד"

"צלצול לשינוי", ועידת החינוך של "ישראל היום", נערכה היום (שני) במעמד שר החינוך יואב קיש, מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד, מנכ"ל רשת החינוך "עתיד" יוסי ממו, יו"ר מרכז השלטון המקומי חיים ביבס, שר התרבות והספורט לשעבר ח"כ חילי טרופר, ראשי רשויות, המנכ"ל והמייסד של ארגון "השומר החדש" יואל זילברמן ומנכ"לית עמותת "נירים" נורית טל שמיר.

מנכ"ל ומייסד השומר החדש, יואל זילברמן, שבאמתחתו כבר מעל ל-500 ימי מילואים התראיין לכתבת "ישראל היום" יפעת ארליך, בעודו במדי צה"ל.

יפעת ארליך:אנחנו רוצים לדבר קצת על היום שאחרי, למרות שהמלחמה מתעקשת להישאר כאן. כשמסתכלים על הצעירים שנלחמו ועשו, אז היה לנו הרבה סקפטיות לגבי הדור הזה. הדור של המסכים וכו'. וגילינו שהם שמים אותנו בכיס הקטן. באמת חברה מאוד מדהימים. ואני מסתכלת על השכבה הצעירה יותר, אלה שהיו בבית הספר ומתגייסים עוד מעט. חברה שהיו בי"ב או קצת מתחת. איך מחברים אותם? נראה לי הם חיים בתחושה של: רגע, איפה אנחנו?

"המלחמה פירקה לרסיסים עשרות שנות מחקר. אני ניזונתי ממחקרים שהסבירו איך הדור הזה חלש - מכור למסכים, לפורנוגרפיה, לסמים, ושכשיהיה משבר הוא יקום ויברח. המלחמה הוכיחה מעל לכל ספק שיש פה דור ענק. הקמתי יחידה, ארבעה גדודים, גיל ממוצע 48 - הורים שהבנים שלהם נפלו תוך כדי המלחמה".

"ביליתי לילה שלם בסוריה עם נועם, בחור עם שפם שנראה כמו נער בר-מצווה, שדיבר על הקרב בכיסופים ובנירים. הוא המשיך חודשים בלחימה בעזה, ואז בלבנון, ואז הגיע איתי לסוריה. סיימתי את הלילה עם דמעות בעיניים ושאלתי איך אני נעשה ראוי לבחור הזה".

האם נפילת המתח לא קורית כבר עכשיו?

"יש את הניצנים שלה. אם החברה יראו בדיוק למה הם מוכנים למות - הם צריכים להראות שהם יודעים בדיוק למען מה הם צריכים לחיות. פה אי אפשר לפספס".

"הנוער צמח יפה, והוא צמח בעיקר אצל ההורים בבית. עכשיו צריך לייצר משימות לאומיות ברורות. לכל מקום אליו מסתכלים יש צורך בשיקום. צריך לשרטט חלון מבט של לפחות מאה שנה קדימה. המלחמה הוכיחה שפרעות קישינב לא נחלת ההיסטוריה - זה מפעם בנו".

אני מסתכלת עליך ורואה את החיבור בין הצבא לחינוך, בין הביטחון. אני רוצה לשאול שאלת כפירה. זה דווקא הגיע מהמחנכת של הבת שלי בתחילת המלחמה. שאלתי אותה כמה מדברים בכיתה על מה שקורה? היא אמרה לי שלא מדברים. אם הבנות שואלות, אנחנו עונים. אבל אנחנו מאמינים שצריך לתת לילדים עולם שגרתי. את המלחמה הילדות פוגשות בבית, במסכים ועוד. אתה אומר משהו אחר. אתה אומר שצריך להכניס את העשייה פנימה. אני מכניס את המשימות הלאומיות מגיל 14 ואולי קודם. השאלה אם אין לזה מחיר? אולי צריך לתת לילדים להיות ילדים?

"לילדים יש שמחה שמפעמת בתוכם. הנוער יותר מהכל צריך דוגמא אישית. בעולם חינוכי צריך רכות ומרחב מחבק, אבל בסוף הנוער צריך בעיקר השראה. הוא צריך מצפן חיובי, להבין שהוא יוביל את המדינה".

"הנוער הרבה יותר מפוקח וחד ממה שאנחנו חושבים. אם המחנכים לא מדברים על זה, הילדים מדברים על זה בינם לבין עצמם. למחנכים יש דרך להוביל אותם לשיחות יותר עמוקות. הסיפור של החינוך הוא לא להגיד שהמציאות הזאת לא קיימת. אנחנו במזרח התיכון, לא הכל ורוד".

"יהודי נמצא בסכנת קיום בכל מקום בעולם. זה לא אומר שאין ילדות. חובה להינות, אבל לבחור בטוב זה בהכרח הרבה פעמים לוותר על הנוחות. טוב הרבה פעמים סותר את הנוח. את זה הנוער משיג דרך חיכוך עם העולם".

"אנחנו הגדרנו שכל חניך וחניכה בשומר מקים התיישבות חדשה. מתרגל איך מקימים מדינה. אם הם יתרגלו את זה, הם יעשו את זה בתוך המערכות של המדינה".

"גדלתי במושב ציפורי. יש כלל שמלמדים כשאתה יוצא עם העדר למרעה - אתה הולך לפנים וחוסם עם מקל שלא יברח ממך. סבא שלי לימד אותי שהחוכמה היא ללכת מאחורי העדר, להסיט אותם ימינה ושמאלה. זה הסיפור של החינוך - בעיקר לא להפריע".