סקירה חדשה של המכון הישראלי לדמוקרטיה חושפת תמונה עיקשת של אוזלת יד מצד המדינה באכיפת חובת לימודי הליבה בבתי הספר החרדיים לבנים. למרות החובות החוקיות והמנגונים הקיימים, משרד החינוך נמנע מהפעלת סנקציות אפקטיביות והתקציבים כמעט ואינם נפגעים.
לפי החוק והתקנות, מוסדות החינוך החרדיים מחויבים ללמד בין 55% ל-100% מתוכנית הליבה בהתאם לסוג המוסד – פטור, מוכש”ר או רשתות. בפועל, כמחצית מהמוסדות, בעיקר מוסדות הפטור והמוכש”ר, כלל לא נתונים לאכיפה תקציבית. משרד החינוך נמנע מלקזז מהם כספים, גם במקרים שבהם ברור שהם לא מלמדים את תוכנית הליבה בהיקף הנדרש.
גם בקרב המוסדות שכן מקוזזים, בעיקר ברשתות הגדולות החינוך העצמאי ובני יוסף, האכיפה חלשה מאוד. בשנת תשפ”ד שיעור הקיזוז הממוצע עמד על כ-6% בלבד מתקציב המוסד, סכום ממוצע של כ-225 אלף שקלים בשנה.
במקביל, חלה ירידה ניכרת בהיקף האכיפה לאורך העשור האחרון. בשנת 2014 מספר שעות ההוראה שנגרעו בממוצע ממוסד שקוזז עמד על 72 שעות בשנה, ואילו בשנת 2024 ירד ל-32 שעות בלבד.
הקיזוזים המובילים - בפריפריה
הסקירה מצביעה גם על כך שמדובר בעבירה מתמשכת ולא חד-פעמית. 82% מהמוסדות שנקנסו ספגו קיזוז ביותר משנה אחת, וב-10% מהמוסדות נערך קיזוז בכל אחת מ-11 השנים שנבדקו. מדובר למעשה בתופעה של עבריינות חוזרת שלא נענית בסנקציה אמיתית.
פערי האכיפה בין אזורים שונים בארץ בולטים גם הם. במשרד החינוך נוטים להפעיל יותר קיזוזים במחוזות הפריפריה, במיוחד בדרום, שבו התרחשו 32% מכלל הקיזוזים בעשור האחרון, לעומת ריכוזי החרדים הגדולים במרכז ובירושלים שבהם האכיפה נמוכה משמעותית. זאת למרות שהאוכלוסייה החרדית במרכז ובירושלים נחשבת לשמרנית יותר ונוטה פחות ללמד ליבה.
נתון מטריד נוסף הוא שלמשרד החינוך יש סמכות לשלול את ההכרה ממוסדות שאינם מלמדים ליבה בהיקף הנדרש אך בפועל לא נעשה בכך כל שימוש. במענה רשמי שקיבל המכון בינואר 2025 נכתב כי לא ידוע על מוסד שבשנים האחרונות נשללה הכרתו בשל אי קיום לימודי הליבה.
בנוסף מתואר בסקירה כיצד גם בקרב המוסדות שכן מדווחים על לימודי ליבה מתקיים פער בין הדיווחים לפיקוח בפועל. מבקר המדינה מצא כי המפקחים במחוז החרדי במשרד החינוך בודקים עמידה בתוכנית הליבה לפי אשכולות כלליים ולא לפי מקצועות נפרדים, מה שמאפשר לדוגמה להקטין מאוד את שיעורי האנגלית והמדעים תוך עמידה פורמלית בדרישות האשכול הכולל.
"מדיניות אכיפה נרפית"
הסקירה גם מצטטת מחקרים חיצוניים שמאששים את הפער בין הדיווח להוראה בפועל. מחקר של פרי-חזן, ברק-קורן ונחמני מצא כי ההיקף הממוצע של לימודי אנגלית ומדעים בבתי ספר חרדיים לבנים עומד על פחות ממחצית מהנדרש, ובכיתות ז’-ח’ אף פחות מכך.
עוד נקודה שעולה מהסקירה היא האפשרות שמדיניות האכיפה מושפעת מלחצים פוליטיים. בשנים שבהן המפלגות החרדיות היו מחוץ לקואליציה כמו 2014–2015 ובתקופת ממשלת השינוי ב-2022–2023 היקף הקיזוזים היה גבוה יותר. עם חזרתן לממשלה נרשמת ירידה ברורה בהיקף האכיפה. דוגמה עדכנית לכך היא ראיון שבו השר חיים ביטון (ש”ס) הודה בגלוי על מעורבותו במניעת סנקציות כלפי מוסדות חינוך חרדיים שפתחו בניגוד להנחיות המדינה לאחר תקיפת איראן באפריל 2024.
מחבר הסקירה, ד”ר אריאל פינקלשטיין מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, טוען: "משרד החינוך נוקט מדיניות אכיפה נרפית מאוד ביחס לחובת לימודי הליבה בחינוך החרדי היסודי לבנים. על אף אינדיקציות ברורות להיקף גבוה מאוד של סטייה מתוכנית הליבה במוסדות אלו, בפועל משרד החינוך נמנע לחלוטין מלבטל רישיונות של מוסדות, ונמנע מהטלת סנקציות תקציביות על מרבית המוסדות".
לדבריו, "התופעה של אכיפה נרפית כלפי הפרת חוקים ונהלים במוסדות החינוך החרדיים אינה ייחודית לתחום לימודי הליבה, ובאה לידי ביטוי גם בהיקף פתיחה נרחב של מוסדות בעת מבצע ‘עם כלביא’, בניגוד ברור להנחיות פיקוד העורף".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו