חודש לתשפ"ה: ההורים, הילדים ואנשי החינוך חוששים מעוד שנת לימודים אבודה

300 ימים מאז פרוץ המלחמה, חודש לפתיחת שנת הלימודים תשפ"ה, וכמו שהדברים נראים בשטח זו תהיה שנה של בצורת, והחשש הוא מעוד שנת לימודים אבודה: עשרות אלפי תלמידים עדיין מפונים מבתיהם, מתגוררים במלונות או במגורים זמניים, וחלקם נשרו מהלימודים - בנשירה גלויה או סמויה.

עלות המלחמה מאיימת לקצץ בכל תקציבי משרדי הממשלה, כולל בתקציב משרד החינוך - דווקא בשנה שבה המערכת חייבת עוד כסף ומשאבים לצמצום פערי לימודים, להשלמת חומר ולעוד אנשי הוראה שייכנסו לכיתות. כמו כן, מערכת בריאות הנפש נמצאת בקריסה, ויש מחסור בפסיכולוגים וביועצים חינוכיים לדור שלם שמשווע לטיפולים נפשיים ורגשיים.

לפי נתוני משרד החינוך, כ־16 אלף תלמידים בצפון עדיין מפונים, ובהם כ־5,800 בקריית שמונה וכ־2,300 בשלומי. בדרום יש כ־4,000 תלמידים מפונים, ובהם כ־1,400 תלמידים מהמועצה האזורית אשכול.

תשפ"ד היתה שנה שבה ילדים רבים איבדו את האמון במערכת החינוך, ולפעמים גם את האבא שיצא למילואים ולא חזר, את האח שהתגייס ללחימה, את ההורים שיצאו לרקוד ולא חזרו. ואם בכך לא די, לפני כשבוע סתם שר החינוך יואב קיש את הגולל על שנת הלימודים הקרובה כשהודיע כי היא לא תיפתח כסדרה.

המשמעות היא שיותר מ־16 אלף תלמידי הצפון לא יחזרו לבתי הספר ולערי האם שלהם. בעיה עצומה יש גם עם התלמידים בצפון שלא פונו - משרד החינוך לא יכול להבטיח את ביטחונם בדרך לבית הספר וממנו, וההורים חוששים שהאסון במג'דל שאמס עלול לחזור על עצמו ושאוטובוסים ייפגעו מירי טילים או נ"ט.

דנית אליאב, קיבוץ עמיר: "לא נעלה את הילדים להסעות - אנחנו חוששים מסגירת כבישים שתמנע מהם לחזור הביתה"

"המדינה מצפה שב־1 בספטמבר אעלה את הילדים שלי להסעה ואשלח אותם באוטובוס, בכבישים שמטווחים בטילים ובכטב"מים שנופלים ללא התרעה - זה מתכון לאסון", אומרת דנית אליאב, חברת קיבוץ עמיר, משמונת הקיבוצים בגליל העליון שלא פונו - ובהם גם נאות מרדכי שבו לומדים ילדיה, תאומים בני 8 שעולים לכיתה ג' בביה"ס "לב העמק" שבקיבוץ.

"המדינה פינתה 22 קיבוצים ואת קריית שמונה, אבל ביישובים האלה מתגוררים רבים מהמורים, ונוצר מצב אבסורדי שבו יש בית ספר אזורי בלי מורים ובלי חצי מהתלמידים. אין מספיק מורים לקיים למידה, אין מורות שילוב, אין מחנכים. בשנה הזו, למשל, הם למדו אנגלית שעה בשבוע ונמצאים מאחור לעומת תלמידים במרכז הארץ".

אליאב מציינת, גם בשם הורים נוספים, כי על רקע המצב הביטחוני שרק הולך ומסלים "לא נעלה את הילדים על ההסעות. אנחנו חוששים גם מסגירת כבישים באמצע היום, שימנעו מהילדים לחזור הביתה. חבל שמשרד החינוך יתעורר רק אחרי החגים. ברור לי שזו תהיה עוד שנה אבודה. אנחנו דורשים פתרון בתוך היישוב, כמו בשנה האחרונה".

לתחושתה, היא ורבים מתושבי הצפון הופקרו. "מעבר לעובדה שהופקרנו לגמרי כבר עשרה חודשים באזור לחימה, הפקירו את הנפש של הילדים. הילדים מפחדים, הם לא במצב רגשי טוב. בגלל האזעקות יש ילדים שלא יוצאים מהבתים, ילדים בגילי יסודי לוקחים כדורים פסיכיאטריים. יש המון תסכול וחוסר ישע, אין למי לפנות, אין מי שיעזור, אין אוזן קשבת".

"לעשות דברים אחרת"

"שנת הלימודים בצפון לא תיפתח ב־1 בספטמבר. הורים יחפשו מסגרות אחרות לילדיהם והנתונים מראים ש־40 אחוז לא בטוחים שיחזרו לצפון", צופה מיכל כהן, מנכ"לית קרן רש"י ובעבר מנכ"לית משרד החינוך.

מיכל כהן: "מקום שיש בו קהילה חזקה ישתקם, וגם מערכת החינוך בו תשתקם - לשם צריך לחתור"

לדבריה, "זו מכה קשה מאוד לאוכלוסייה, וקיים קושי מהותי בהיערכות לטיפול ובמתן מענה הולם למציאות המורכבת. כל תוכניות המגירה שקיימות היום, אם קיימות, הן לא רלוונטיות כי אנחנו מתמודדים עם מצב שלא התמודדנו איתו מעולם. מטרות מערכת החינוך צריכות להיכתב מחדש, כמו גם תפקידו של משרד החינוך.

"דרושים תקציבי עתק לטיפול בילדים, בנוער ובצוותי החינוך. יש לגבש תוכניות ערכיות וחברתיות שיעודדו שיח ומעורבות חברתית שלהם, וליצור עבורם כלים להתמודדות עם טראומה ופוסט־טראומה. אלה צעדים הכרחיים, ועליהם להיות קודמים לחשיבה על הישגים לימודיים ובחינות בגרות".

אחת הבעיות, לפי כהן, היא ש"משרד החינוך לא מנצל הזדמנויות לצמיחה מחודשת של מערכת החינוך, כפי שפוספסה בקורונה ההזדמנות ליצירת שינוי בדפוסי למידה והוראה. יש לעשות הבחנה בין המשרד למערכת החינוך - המערכת הממשלתית לא יכולה לפגוש את אחרון המורים בבתי הספר, ולכן צריך להעניק את ההזדמנות ואת הכלים לכוח המקומי. להניע את המערכת מלמטה כדי לייצר פתרונות מהירים יותר ומותאמים לצרכים - כל קהילה תבנה את החינוך בדמותה.

"כדי לנצח את המשברים יש לעשות דברים אחרת, ולא להשתמש באותם הכלים שהשתמשנו בהם בעבר. צריך לשחרר את המערכת מכבליה, לתת מקום אמיתי לרשויות המקומיות, למנהלים, להורים ולקהילה - בפיקוח ובבקרה של משרד החינוך, אבל לא בשליטה מוחלטת. משרד החינוך חייב לגלות גמישות תפיסתית, ניהולית ותקציבית ולאפשר לרשויות לבנות את תמונת העתיד שלהן".

עם זאת, כהן רואה נקודת אור: "למרות כל מה שקרה, הדרום מתחיל לבנות את הקהילות מחדש ואני מאמינה שהוא יצמח. התובנה מהחודשים האחרונים היא שמקום שיש בו קהילה חזקה ישתקם וגם מערכת החינוך בו תשתקם - לשם צריך לחתור, וזאת המציאות שצריך לייצר עבור דור העתיד שלנו".

דרושים: מדריכי שינוי

בהקשר זה אומר מנהל החינוך בקיבוץ ניר עוז, זיו רוזנברג, כי "יש פער בין זה שהתלמידים נקלטו במסגרות חינוך ונמצאים כביכול בשגרה נורמטיבית, לבין זה שהם עדיין נמצאים עמוק בתוך האירוע, גם משום שהחטופים עדיין בעזה וגם בשל תחושת ההפקרה והפליטות מביתם, שתימשך לפחות שלוש-חמש שנים".

תלמידי הקיבוץ, שנפגע קשות ב־7 באוקטובר ורבים בו נרצחו או נחטפו, מתגוררים בימים אלה בקריית גת ולומדים במועצה אזורית יואב. רוזנברג: "החזרה לשגרה היא אשליה. המלחמה בצפון עדיין נוכחת, גם קולות הירי מעזה, ותחושת חוסר האמון עדיין קיימת. התלמידים עדיין בטראומה מורכבת ומתמשכת, ולזה נדרש טיפול אחר ממה שאנחנו רגילים. מהסיבה הזו, לא ייתכן שהמענה של משרד החינוך יהיה סטנדרטי ואחיד. המענים שהמשרד מספק לא הולמים את המצב. בהרבה מובנים, המענים התקציביים והרגשיים שהם קיבלו לאחר הטבח הנורא התפוגגו".

מהם הפתרונות בעיניך?

"צריך לאפשר את כל הגמישות וסל הכלים כדי למצוא את הדרך הכי נכונה להגיע לאותו ילד, וכרגע אני לא מקבל את זה. למשל, התלמידים הגיעו ללמוד בבית ספר חדש, אך משרד החינוך מסרב לתקצב מחנך שיהיה אחראי לקליטה ולהתקדמות של כל תלמידי ניר עוז. לא ניתן להתייחס אליהם כמו לשאר התלמידים".

זיו רוזנברג, ניר עוז: "המענים התקציביים והרגשיים שמשרד החינוך סיפק לתלמידים לאחר הטבח הנורא התפוגגו"

אחת מנקודות האור היא תוכנית "דרך רביד" ע"ש רביד כץ ז"ל, איש חינוך, אהבת אדם וארץ, חבר כיתת הכוננות בניר עוז, שנרצח ונחטף ב־7 באוקטובר וגופתו הוחזרה לאחרונה במבצע של צה"ל. התוכנית מגייסת צעירים אחרי צבא להשתלבות במערכות החינוך בקיבוצי הנגב המערבי, ומעניקה להם ליווי והכשרה כדי שייכנסו לכיתות בשעות הלימודים ואחריהן ויחוללו שינוי בקרב התלמידים.

את התוכנית מובילות תנועת השומר הצעיר והמחלקה למעורבות חברתית ולתיקון עולם בהסתדרות הציונית העולמית, בשיתוף עם התנועה הקיבוצית והקואליציה הישראלית לטראומה. "אנחנו צריכים את האנשים הכי טובים כדי ליצור אמון עם הילדים. התוכנית עדיין מגייסת מדריכים לשנה הבאה, זה צו השעה ואחד הדברים הכי משמעותיים שאפשר לעשות היום בתחום השיקום", מסביר רוזנברג.