בליל שבת ילדינו הלכו לישון בידיעה שהם הולכים לקייטנות, והתעוררו לאכזבה. הקושי להבין שינויים, ללכת לישון במציאות אחת ולהתעורר למציאות אחרת מכניס אותם לטראומה. פיקוד העורף הוכיח הלילה שהם לא מבינים בשידור ודאות לציבור, ובטח גם לא את המשמעות לילדים הקטנים בהליך קבלת ההחלטות שלהם.
בחצות, פיקוד העורף זרק את ה"פצצה" על ההורים ומערכות החינוך. ומכאן החל הניסיון להתארגנות מהירה. הרשויות המקומיות מנסות לתת פתרון מיידי, אבל כל פתרון הוא לא יותר מאשר פלסתר קטן בצורת הפוגה לכמה שעות. ואל לנו להאשים הפעם את מערכת החינוך. היא אכן לא עובדת בלחיצת כפתור. החל מהזמנת האוכל מראש וכלה בכח אדם, והערכות מוקדמת.
כל הורה התעורר הבוקר לבדוק בקבוצת הוואטסאפ החינוכית שלו, עד כמה מערכת החינוך ביישוב בה הוא גר תצליח להתמודד עם ההודעה הבלתי צפויה שהגיעה בשעה בלתי צפויה. פיקוד העורף תקע אצבע בעין לכולם. הנה הודענו לכם שאפשר לחזור לשגרה, אבל אין לכם זמן להתארגן. תחושת החמצה, בהחלט. למערכות החינוך הודיעו אחרי שכבר לא יכלו להגיב. הם יצליחו לספק פתרונות בלתי מספקים, כל מערכת הישר בעיניה תעשה. "אנחנו מחפשים כח אדם". "לא הצלחנו לארגן הזנה- תדאגו לארוחות". המערכות ייפתחו מאוחר יותר, יסתיימו מוקדם יותר.
לעומת המנהיגים שלנו, האויבים שלנו לפחות אומרים אמת. האיראנים הודיעו בפומבי שללא תגובה ישראלית, סבב התגובות מאחורינו. כל אזרח בישראל קרא שלא נגיב, או לפחות לא כעת. התחושה הייתה במהלך היום, שמחר (כלומר הבוקר) כבר נחזור לשגרה. אלא שאחר הצהריים בפיקוד העורף הודיעו לנו שההנחיות לא משתנות, הפעילות החינוכית לא מתחדשות. אז מה אם שינינו את דעתנו בחצות. תתמודדו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו