עשרות אלפי שקלים וכעשר שנות לימוד הקריב אוהד קרני, דוקטורנט בחוג לביוטכנולוגיה באוניברסיטת תל אביב. קרני החל את המסלול המפרך מתוך רצון להשתבץ באקדמיה הישראלית בחוג היוקרתי, ולהפוך לחבר סגל בכיר, למרצה ולחוקר. הוא גילה שאין די בכישרון, בנכונות ללמוד עד השעות הקטנות ובהשקעת כסף רב. בישראל, קריירה אקדמית הופכת לחלום שרק מעטים ישיגו.
כשאוהד החל ללמוד האקדמיה הישראלית היתה במצב טוב ונהנתה מתקצוב סביר ומתרומות שוטפות. אולם בעשור האחרון המצב השתנה לרעה וגם השנה, למרות החלטת אולמרט משבוע שעבר להזרים מאות מיליוני שקלים למערכת בעקבות איומי השביתה, עדיין אין תוכנית כלכלית לחמש השנים הקרובות.
אוהד, שראה איך תקציב ההשכלה הגבוהה מקוצץ ואת התקנים נסגרים, לא נתן לדשא לצמוח מתחת לרגליו: בשנים האחרונות, בהן שקד על הדוקטורט, הוא הבין שיש לו שתי אפשרויות: לעשות פוסט דוקטורט בחו"ל ולהמשיך לקריירה שם או לחזור לארץ ולהילחם עם עשרות חוקרים על תקן זמני.
ההימור היה גדול מדי, ואוהד בחר באופציה שלישית: הוא החליט לפרוש מהמסלול המפרך וישראל הפסידה חוקר מבטיח. במקביל לעבודת הדוקטורט, הוא למד בערבים מינהל עסקים כדי להפוך ליועץ ארגוני. "אני לא רוצה להמשיך במסלול כפוי הטובה", הוא אומר, "אני רוצה לחיות בארץ, אז אני נוטש את התחום ומחפש את המזל בתחום אחר. אני לא רוצה למצוא את עצמי בגיל ארבעים ומשהו, 'אובר-קווליפייד', אבל למעשה לא מוכשר לשום דבר מעשי".
100 מועמדים לכל תקן
אוהד לא לבד, הוא רק דוגמה לתופעה רחבה, אחד מאלפי דוקטורנטים מוכשרים שנאלצים לפרוש מדי שנה מהמסלול האקדמי, כי אין מערכת שתקלוט אותם. זו המציאות המצפה לאלו ממאות אלפי הסטודנטים שהתחילו השבוע את התואר הראשון שמעוניינים להגיע לתארים מתקדמים. לפי ההערכות, כ-800 תקנים צומצמו בשנים האחרונות. לפי נתוני מל"ג, מדי שנה מתפנים כ-100 תקנים בלבד בעקבות פרישת מרצים לפנסיה, ועליהם מתחרים יותר מ-1,000 מועמדים.
נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, רבקה כרמי, חברת ועד ראשי האוניברסיטאות, מסבירה שלא היתה ברירה: "הקיצוצים אילצו אותנו להגיב, ואי אפשר לפטר אנשים קבועים, אז לא מאיישים תקנים ומבטלים אותם. הפועל היוצא הוא שאין תקנים קבועים ועל כל תקן שמתפנה יש המון קופצים. חלק קטן מאוד מתקבל כסגל אורגני". כלומר, למרבית הדוקטורנטים אין מקום עתידי וכל השקעתם היא לחינם.
"לחץ כלכלי אדיר"
הדוקטורנטים הצעירים שמים על הכף לא רק את השנים הרבות שהם עלולים להשקיע לשווא, אלא גם לא מעט כסף שלא יחזיר את ההשקעה. אוהד מספר שללא גב כלכלי חזק כמעט בלתי אפשרי לבנות קריירה אקדמית. "באקדמיה נשארים העשירונים העליונים, והשכבות החלשות יותר מודרות ממנה", הוא אומר, "מלגת קיום היא 5,000 שקלים, אין פנסיה או זכויות סוציאליות, וצריך לשלם לביטוח לאומי. אחרי זה אין זכאות לדמי אבטלה, והבוגרים בלחץ כלכלי אדיר. אנו לא מצליחים לחסוך ורובנו מוצאים את עצמנו בגיל שלושים ומשהו ללא חיסכון ועם רבע משרת תרגול שמניבה אלף שקלים בחודש".
יו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב במועצה להשכלה גבוהה, פרופ' שלמה גרוסמן, אומר שיש אמת בטענות, אך טוען שאישור תוכנית חומש יביא לשיפור: "מספר התקנים שפנויים לקליטה של דור צעיר הוא יחסית קטן. המוסדות מצמצמים וקולטים פחות ממה שצריך, ולצערנו המערכת כולה ומשרד האוצר בפרט רואה את זה כהתייעלות. בתוכנית החומש הקרובה צריך לבנות מסלול מיוחד לקליטת דור צעיר ולמניעת בריחת מוחות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו